פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

בתביעה שלפנינו התובע, אשר שימש בין השאר כשליח, מבקש הכרה בתאונה אשר אירעה לו במהלך קורס נהיגה בטוחה על אופנועים, כתאונת עבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע פלוני (להלן – התובע), יליד 1986, הועסק כשכיר בעסק המשפחתי "XXX" בשוק לוינסקי בתל אביב (להלן – העסק). התובע עבד בעסק יחד עם אחיו אלמוני (להלן – אלמוני) ואביו ז"ל, אשר נפטר ביוני 2024. התובע השתתף בקורס נהיגה בטוחה רמה א – "פרו 1" (להלן – הקורס הראשון) ולאחר מכן בקורס המשך מתקדם רמה ב – "פרו 2" (להלן – הקורס המתקדם), שניהם מנוהלים על ידי חברת "פרו רידינג". הקורס המתקדם התקיים ביער בן שמן ובו השתתפו גם אלמוני וחבר שאינו קשור לעסק, מר עומר נוימן (להלן – נוימן).

2. התאונה מושא הליך זה ארעה במהלך הקורס המתקדם, ביום 20.5.2022.

3. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע או המוסד) תביעה להכרה בתאונה זו כתאונת עבודה בגין חבלות שונות בגוף. במכתב מיום 6.8.2023 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו (נספח א לכתב התביעה). בנימוקי הדחייה טען הנתבע כי לא הוכח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. מכאן תביעתו.

4. לטענת התובע, הוא עבד בעסק המשפחתי במשך שנים, שישה ימים בשבוע כאשר תפקידו כלל, בין היתר, ביצוע של שליחויות לטובת העסק באמצעות האופנוע אשר בבעלות העסק. לטענתו היציאה לקורס הייתה ביוזמת המעסיק כדי שהתובע ירכוש מיומנות של רכיבה בטוחה על אופנוע.

   לטענת הנתבע, דחיית תביעת התובע נעשתה כדין מאחר שלא הוכח אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, ומאחר שלא מדובר בפעילות נלווית לעבודה אלא בפעילות פרטית. בכתב ההגנה הובהר, כי לאור הדחיה העובדתית, הפן הרפואי לא נבחן.

5. דיון הוכחות התקיים ביום 30.11.2025. במסגרת הדיון נחקרו התובע, אלמוני, ומר נוימן, אשר נחקר בדיון בהיוועדות חזותית בשל מגוריו בחו"ל (להלן – נוימן).

6. יצוין כבר עתה כי לאחר עיון בראיות שהוצגו לפנינו ובטענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נפרט את נימוקינו.

   דיון והכרעה

   המסגרת הנורמטיבית

7. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 קובע:

   "'תאונת עבודה' - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].

   הפסיקה הרחיבה את ההגדרה שבחוק, כך שגם פעילות שנלווית לעבודה יכולה להיחשב כתאונת עבודה. וכך נפסק בג"ץ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה (26.10.2014):

   "יש לפרש את סעיף 79הנ"ל באופן המעניק כיסוי ביטוחי לא רק לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל אלא גם לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות 'נלוות לעבודה', כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש, התפתחה מתוך ההכרה כי בשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין לעבודה... נמצא כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה. על כן נפסק כי כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונת עבודה" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].

   עולה מן האמור לעיל, כי גם תאונה המתרחשת בהשתלמות מקצועית או פעילות חברתית או נופש, עשויה להיחשב כתאונת עבודה.

8. בעניין עב"ל 91/99 אלברט אילוז - המוסד לביטוח לאומי, לז(2002) 209 (להלן – עניין אילוז), נקבע מבחן דו-שלבי לבחינה האם פעילות נתונה באה בגדר "פעילות נלווית". בשלב הראשון יש לבחון את הזיקה בין האירוע למקום העבודה ומידת העניין אשר מגלה בו המעסיק. בשלב השני יש לבחון האם הפעולה שבמסגרתה נפגע העובד, הייתה אינטגרלית לפעילות הנלווית לעבודה.

9. משאין חולק כי התובע נפגע תוך כדי ביצוע תרגיל בקורס המתקדם, אין כלל ספק כי הוא עובר את השלב השני של המבחן, קרי, היותה של הפעולה במסגרתה הוא נפגע, אינטגרלית לפעילות - השתתפות בקורס המתקדם. על כן, פסק דיננו יתמקד בשאלה אם הקורס עומד בתנאי השלב הראשון.

10. בעב"ל 21619-10-15 ד"ר סופיה בילצ'ק – המוסד לביטוח לאומי (11.11.2016) (להלן – עניין בילצ'ק) קבע בית הדין הארצי לעבודה מבחני משנה לצורך בחינת האינטרס של המעסיק במסגרת השלב הראשון. מבחנים אלה בוחנים מי הגורם שיזם את הפעילות ולאיזו מטרה; מי ארגן את הפעילות; מי מימן את הפעילות ואת הוצאותיה; האם הייתה חובת השתתפות; האם הפעילות התקיימה בזמן העבודה; האם הפעילות הוכרה כזמן עבודה והאם שולם לעובד שכר בגין ההשתתפות לרבות דמי ביטוח לאומי; מי היו משתתפי הפעילות וקהל היעד שלה; מהי מידת הרלוונטיות של הפעילות לפעילות של המעסיק או לעבודתם של העובדים; מהי מידת הקשר של הפעילות לקידום האינטרסים של העובדים ושל המעסיק; האם ההשתתפות התקיימה בזמן הרגיל של העבודה; במקרה של השתלמות, מהי הזיקה בין תפקידו של העובד לנושאים שנלמדים בה, עד כמה המעסיק מעורב בקביעת תכני ההשתלמות, מידת העידוד של המעסיק להשתתף בהשתלמות והיקף השעות שלה (ראו עניין בילצ'ק, בפס' 13). נפסק עוד, כי אין מדובר ברשימה סגורה.

11. אשר לשאלה אימתי השתלמות מקצועית תיחשב לפעילות נלווית, פסק הדין בעניין דב"ע (ארצי) מט/0-183 המוסד לביטוח לאומי – רונית כנף פד"ע כא 464 (1990) קבע כדלקמן:

    "בקצה האחד של קשת ההשתלמויות של עובדים עומדות ההשתלמויות הנבחרות על ידי העובד עצמו, ולמעבידו אין עניין בהן ואין הוא מעודד את העובד להשתלם בהן, או מונע ממנו לעשות זאת. השתלמויות כאלה אינן בדרך כלל פעולות נלוות לעבודתו של עובד, גם אם הן נעשות בזמן שהעובד מקבל עבורן דמי חופשה. מן הצד האחר של קשת ההשתלמויות עומדות אלה המאורגנות על ידי המעביד או מטעמו, ואשר העובד חייב להשתלם בהן הן מכוח חובה חוזית והן על פי ציות להוראות המעביד ובעיקר כאשר מדובר בהשתלמות הקשורה לתהליכי עבודה חדשים, שינויים בתהליכי עבודה קיימים או רענון הידע המקצועי והרחבתו. השתלמויות כאלה הן בדרך כלל פעולות הנלוות לעבודת העובד. ... בתווך נמצא את ההשתלמויות של עובד אשר יש בהן עניין למעביד והוא אף מעודד אותן, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, כגון בדרך של העדפה בקידום" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].

    יצוין, כי עיון בפסיקת בית הדין הארצי לאחרונה מעלה, כי השתלמויות אשר נועדו להעשרה בתחומים רחבים, המאורגנים על-ידי הוועד או אגודה לקידום מקצועי, לא יוכרו כפעילות נלווית (ראו למשל עב"ל 63528-05-25 ארזואן תקווה - המוסד לביטוח לאומי (26.2.26), עב"ל 65443-06-22 המוסד לביטוח לאומי – ברק חג'ג' (20.12.22), עב"ל 1694-09-21 המוסד לביטוח לאומי – תמרה בר (16.3.22)).

12. נוסיף עוד, כי מעל מבחנים אלה חולש כלל מנחה שלפיו "אין להרחיב את גבולותיה של "תאונת העבודה" אל מעבר לגבולות הסבירות" (עב"ל 809-07-23‏דרור - המוסד לביטוח לאומי (2.5.24)).

    מן הכלל אל הפרט

13. התובע העיד, כי הוא עובד כללי אשר במסגרת תפקידו עוסק, בין היתר, בניהול, שליחויות, שירות פרונטלי, רכש ועוד (ראו חקירת התובע בפרוטוקול מיום 30.11.25, עמ' 2, שו' 21 – 27, חקירת התובע במוסד אשר צורפה לכתב ההגנה, שו' 3 – 7; וכן תצהיר התובע, בסעיפים 4 - 7). על פי עדות התובע, הוא ביצע 20 משלוחים ביום וכ – 30% מזמן עובדי העסק הוקדש לחלוקת סחורה (ראו תצהיר התובע, בסעיפים 27 – 28 וכן פרוטוקול, בעמ' 4 שו' 19-20, בעמ' 6, שו' 34 – 37). עדותו של התובע בעניין אופי תפקידו וכמות המשלוחים שביצע הייתה מהימנה עלינו, נתמכה בעדותם של אלמוני ומר נוימן והנתבע לא הביא ראיות לסתור את גרסתו.

14. התובע העיד עוד כי בעבודתו העמיס על האופנוע משאות במשקל 50 – 100 ק"ג, דבר שדרש ממנו לטענתו מיומנות רכיבה מתאימה (ראו תצהיר התובע, בסעיף 6; וכן תצהירו של אלמוני שטען כי ביצע שליחויות גם כן, בסעיף 3). שוכנענו כי הקורס המתקדם נועד להכשיר את המשתתפים ברכיבה בטוחה על אופנוע לרבות במצבי קיצון (ראו פרוטוקול, בעמ' 3, שו' 37 – 39 וכן צילומי תוכנית הקורס אשר הוגשו לתיק ביום 7.12.25). הנסיעה בקורס הייתה במהירות נמוכה, כ-10 – 20 קמ"ש (ראו בין השאר דוח אמבולנס וטופס שחרור מבית חולים אשר צורפו כנספחים 5 ו – 6 לתצהיר התובע, וכן עדויות התובע, אלמוני ונוימן בחקירתם הנגדית בעמ' 6 שו' 5-6, בעמ' 11 שו' 33 ובעמ' 12 שו' 24), דבר התומך בכך שמדובר בקורס לנהיגה בטוחה ולא לנהיגה אתגרית.

    נציין, כי לא מצאנו קושי בכך שהקורס התבצע על גבי אופנועי שטח ולא קטנועים, שכן צילומי תוכנית הקורס מדברים על רכיבה על "דו גלגלי". בין מטרות הקורס המתקדם מצוינת גם "רכישת כלים יישומיים להתנהלות בטוחה בתנועה – לזהות בעיות, לשנות כיוון בבטחה, ולהימנע מתאונות", יעד שהוא רלבנטי לרכיבה בעיר ולא ברכיבה אתגרית. התובע ועדיו הסבירו, כי הקורס התקיים ב"פאתי היער", מקום בו ניתן לייצר תנאי שטח משובשים כגון חול או חצץ על הכביש, לצורך לימוד כלי התמודדות, דבר שלא ניתן לעשות בעיר (עמ' 10 שו' 19-23). כן העיד התובע, במענה לשאלות בית הדין, כי קורס לרכיבת "אקסטרים" כולל תכונות אחרות, כגון תעלולים וקפיצות (ראו עמ' 8 שו' 14-17). הסבריהם אלה מקובלים עלינו.

15. נדגיש, כי התובע העיד שבבעלות העסק היו שלושה קטנועים (חקירת התובע בעמ' 3 שו' 16), דבר התומך במרכזיות המשלוחים לפעילות העסק. התובע העיד עוד שבבעלותו הפרטית אופנוע המשמש אותו לתחבורה (ראו תצהיר התובע, בסעיף 5, עמ' 3 שו' 26-31) וכי אך לאחרונה הוציא רישיון נהיגה (ראו פרוטוקול, בעמ' 7 שו' 15). כן העיד אלמוני, כי המשלוחים בוצעו למסעדות בתל אביב באזור בית העסק, בסביבה צפופה, ולכן נעזרו בקטנועים (חקירת התובע בעמ' 2 שו' 25-27, חקירת אלמוני עמ' 9 שו' 32-38).

    מראיות אלה התרשמנו, כי הקורס המתקדם היה בעל רלבנטיות ישירה לעבודת התובע בעסק שכן ברי, כי לבעל עסק אינטרס ישיר בבטיחות עובדיו. אינטרס זה מושתת הן על שיקולים כלכליים של מניעת נזק כספי מתאונות, והן על שיקולים מוסריים כגון חובות אמון הנגזרות מחוזה ההעסקה בין העובד למעסיק. העובדה כי בעל העסק במקרה דנן היה גם אביו של התובע, אינה מאיינת אינטרס יסודי זה, בפרט כאשר אף הנתבע לא הטיל ספק בדבר אותנטיות יחסי העבודה על רקע יחסי המשפחה.

16. בעניין אילוז נקבע, כי במסגרת השלב הראשון יש לבחון את מידת העניין אשר גילה המעסיק בפעילות. עולה מהראיות, כי אביו של התובע יזם את הרישום לקורס לו ולאלמוני, חייב אותו להירשם לקורס ומימן את הקורס על ידי החברה, זאת בעקבות המלצה של לקוח העסק ועל רקע תאונה שהאב עבר (ראו חקירות התובע והאב במוסד אשר צורפו לכתב ההגנה, תצהיר התובע, בסעיפים 7 – 9 , עדותו של התובע בפרוטוקול, בעמ' 6, שו' 27; ראו גם תצהירו של אלמוני, בסעיף 3). נעיר, כי הסברי התובע בחקירתו הנגדית וכן אביו ז"ל בפני חוקר המוסד, בשאלה מדוע דור, השליח הנוסף אשר עבד בעסק, לא נשלח לקורס המתקדם, מקובלים עלינו (ראו פרוטוקול, בעמ' 3, שו' 6 – 8, , עמ' 5, שו' 30 – 31, ראו גם עדותו של אלמוני בעמ' 10, שו' 8 - 9). לא מצאנו קושי בכך שמעסיק מבכר עובד קבוע על פני עובד זמני או חדש בהחלטה מי לשלוח להשתלמות. על כן, אנו דוחים את טענת הנתבע שלפיה יש בכך אינדיקציה לכך שהקורס המתקדם לא היה נלווה לפעילות העסקית.

17. בהתאמה למבחני המשנה אשר פורטו בעניין בילצ'ק, אנו קובעים כי האב יזם את הפעילות במטרה לרענן את הכשרתם ולהרחיב את ידיעתם בנהיגה בטוחה של מי שביצעו משלוחים עבור העסק. אמנם מדובר בקורס חיצוני לעסק, אליו הצטרף התובע אך ראינו כי הקורס המתקדם מומן על-ידי העסק, בהתאם לקבלות שהוגשו לתיק (ראו נספח 3 לתצהיר התובע). כמו כן, התרשמנו מעדות התובע בפנינו שהוא לא היה נלהב מכך שהוא נדרש להשתתף בקורס המתקדם ["אם זה היה תלוי בי אני לא הייתי הולך לקורס הזה" עמ' 5 שו' 36; "זה אבא שלי הכריח אותנו בעקבות מה שקרה לו" עמ' 6 שו' 27], דבר המעיד על כך שהוא התייצב לקורס מתוך חובה. עוד עולה מהראיות, כי התובע התייצב לעבודה ביום התאונה ומשם עשה דרכו לקורס המתקדם, אשר התקיים בשעות העבודה. לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע, אשר עלתה לראשונה בסיכומיו, שלפיה לתובע לא שולם שכר בזמן השתתפותו בקורס. עם זאת, לא ברור על מה הנתבע נסמך בקביעתו זו, שכן עולה מתלוש השכר שלו בגין מאי 2022, אשר צורף לתצהירו, כי קיבל בגין חודש זה שכר מלא פחות 9 ימי היעדרות, אשר שקולים לימי עבודה בתאריכים 22.5.22-31.5.22, מיד לאחר התאונה.

18. בשולי הדברים יצוין, שלא מצאנו קושי עם כך שלקורס המתקדם הצטרף גם מר נוימן, אשר לא עובד בעסק. מצאנו את הסבר התובע אמין ומר נוימן אישר את עיקרי העובדות: הם מדברים כמה פעמים בשבוע וכך שמע ממנו על הקורס, הוא רוכב בעצמו על אופנוע ולכן מצא בו עניין, מר נוימן הזמין באופן עצמאי ישירות מהחברה ושילם על הקורס בעצמו (ראו בין השאר פרוטוקול, בעמ' 5, שו' 13-22; וכן עדותו של נוימן, בעמ' 12, שו' 29 – 34).

    סוף דבר 

19. לאור האמור לעיל, התרשמנו כי השתתפות התובע בקורס המתקדם הייתה פעילות נלווית לעבודה כך שיש לראות את פגיעתו במסגרת הקורס כתאונת עבודה.

20. אשר על כן, התביעה מתקבלת.

21. לנוכח מסקנתנו האמורה, הנתבע יגיש עמדה מפורטת של רופא מטעמו ביחס לטענותיו הפיזיולוגיות של התובע, תוך 21 יום, או יבקש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין.

22. לאור התוצאה, הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

    ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. 

     

     

    ניתנה היום, ג' תמוז תשפ"ו, (18 יוני 2026), בהעדר הצדדים ותשלח אליהם.