נ.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתביעה שלפנינו מבקשת התובעת להכיר בפגיעה ברגליה בכלי דם-דליות, ממנה היא סובלת, לטענתה, כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, וזאת בדרך של מיקרוטראומה.

2.תביעתה של התובעת לנתבע בעניין זה נדחתה במכתב הדחיה מתאריך 13.10.15.

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שבפנינו.

3.בכתב התביעה טענה התובעת כי במסגרת עבודתה כאחות במחלקות השונות מבצעת עבודתה בעמידה ממושכת "על הרגליים", וכי עמידתה הינה סטטית ממושכת בעת טיפולה בחולים - הרמה, השכבה, רחצה, שינויי תנוחה, החתלה, האכלה וכו', ועבודה זו שהיא גרמה לפגיעה ממנה היא סובלת.

4.הנתבע בכתב הגנתו טען, כי דחה את תביעתה של התובעת להכרה בדליות ברגליים כפגיעה בעבודה שארעה לה, לטענתה, תוך כדי ועקב עבודתה כאחות וחזר על האמור במכתב הדחיה וטען כי החלטתו בדין יסודה.

5.בסיום ישיבת ההוכחות הודיעה ב"כ הנתבע כי היא מסכימה למינוי מומחה רפואי על מנת שזה יבחן את הקשר הסיבתי בין פעולות העמידה הסטטית של התובעת וההליכה בין החדרים לבין הדליות מהן היא סובלת ברגליה.

6.ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

א.התובעת ילידת 1955;

ב.התובעת עבדה כאחות בי"ח רמב"ם- במחלקה לטיפול נמרץ משנת 1977 עד 1982; משנת 1982 עד 2015 עבדה התובעת בבי"ח פלימן במחלקה הגריאטרית;

ג.התובעת עבדה במשמרות בנות 8 שעות - 5 ימים בשבוע;

ד.במסגרת עבודתה בטיפול נמרץ רוב שעות המשמרת עמדה התובעת ליד צד מיטת החולים.

במסגרת עבודתה בבי"ח פלימן - כמחצית משעות עבודתה במשמרת עבדה התובעת לצד מיטת החולים בפעולות שכללו רחיצה, החתלה, האכלה, הלבשה, מתן תרופות, החלפת מצעים - בעמידה; וביתר הזמן בהליכה בין 12 חדרי המחלקה;