ב"ל 8430-10-14 ט' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 2.6.1998 נפגעה המערערת, שהינה אחות בבית החולים "העמק", בגבהּ בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, וכאשר הרימה חולה. וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 12.6.2014 וביום 28.8.2014 (להלן: "הוועדה"), קבעה כי דרגת הנכות של המערערת תעמוד על 0% נכות, וזאת החל מיום 1.8.1998. כנגד החלטת הוועדה שבנדון הוגש הערעור אשר בפניי.

2.יצוין, כי ביום 22.3.2012 נפגעה המערערת שוב בגבה בתאונה נוספת ודמה (הרמת חולה), אשר גם היא הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, ובגינה נקבעו לה 15% נכות צמיתה, זאת לאחר ניכוי 10% נכות בגין מצב קודם, כמ וגם הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

יודגש גם, כי המערערת הגישה את תביעתה לקביעת דרגת נכות בגין התאונה משנת 1998, נשוא ערעור זה, רק לאחר הקביעה הנוגעת לתאונה משנת 2012.

3.להלן עיקר טענות המערערת –

א.הוועדה טעתה כאשר לא נימקה מדוע לדעתה נוכו 10% נכות בגין הפגיעה בשנת 2012;

ב.הוועדה לא נימקה ולא התייחסה למסמכים אשר הונחו בפניה, אשר מעידים כי לאחר התאונה המערערת התלוננה על כאבים והגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני;