ב"ל 8310-11-14 א' ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים (ניידות), מיום 15/9/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי ליקוייו של המערער אינם נכללים ברשימת הליקויים ("ההחלטה").

2.הוועדה המחוזית קבעה למערער, ביום 24/3/14, מוגבלות בניידות בשיעור 70% לצמיתות. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו.

3.ביום 14/7/14 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לראומטולוגיה, מומחה לאורטופדיה ומומחה לנוירולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה. הוועדה ציינה כי המערער עבר אירוע מוחי בשנת 2008, בשנת 2012 עבר שבר בירך ימין, הוא סובל מיתר לחץ דם וסכרת, מרותק לכסא גלגלים משנת 2013.

למערער נערכה בדיקה אורטופדית ונוירולוגית, שממצאיה פורטו בפרוטוקול. הוועדה סברה כי מצבו של המערער, לאחר אירוע ווסקולרי מוחי, עבר רסימיה, וכי עקב הסוכרת נגרם נזק היקפי בשוק ימין עם צניחת כף רגל. הוועדה הוסיפה שאין סימנים לשיתוק מעל הברך, ואין הסבר לריתוקו של המערער ולשימוש בכסא גלגלים. לאור האמור, הוועדה עצרה את הדיון והמליצה למערער לחזור בו מהערר.

הוועדה שבה והתכנסה ביום 15/9/14, ולאחר שעיינה במסמכים הרפואיים הנוספים שהמציא לה המערער, קבעה כי אין בהם כדי לשנות מקביעתה. לאור האמור קבעה הוועדה שליקוייו של המערער אינם ניתנים ליישום על פי רשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות.

טענות הצדדים

4.טענת הערעור העיקרית היא ששגתה הוועדה בהחלטתה, שכן המערער מרותק באופן מלא לכסא גלגלים ותלוי באופן מוחלט בזולת, עקב שבץ מוחי ושבר בפרק ירך ימין. נטען עוד שהחלטת הוועדה סותרת את הממצאים הרפואיים שמצאה בבדיקתה, היינו חולשה בפלג גוף שמאל וצניחת שתי כפות הרגליים.

5.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי. נטען כי החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת, מבוססת על ממצאי הבדיקה הקלינית, תוך התייחסות להחלטות קודמות. המשיב טען כי הוועדה הסבירה את השיפור שחל במצבו הרפואי של המערער והזהירה אותו כדין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.לאחר שעיינתי בערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר שהונח בפני ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.