ב.ח. נ' המוסד לביטוח לאומי

לתובעת אירעה ביום 24.7.15 תאונת דרכים. האם היתה זו תאונה בדרך מהעבודה לבית, כך שיש לקבוע שמדובר בתאונת עבודה? בשאלה זו נכריע להלן.

ההליך שבפנינו ועיקר טענות הצדדים

לטענת התובעת, ביום שישי, 24.7.15, בשעה 11:15, סיימה לעבוד בניקיון משרדים, שם עבדה יחד עם בנה XXX. התובעת ובנה מתגוררים ברחוב XXX בXXX (בתצהירה נרשם בטעות תל אביב, מ.נ.ד) ובנין המשרדים בו עבדה מצוי ברחוב דניאל פריש בתל אביב.

בדרכה הביתה, כאשר היא ברחוב חנקין, שמעה התובעת רעשים מהרכב ולכן עצרה בצד הכביש. בזמן שרכבה עומד והיא ובנה בתוכו, פגע בהם אוטובוס חולף. עצם קרות התאונה אינו במחלוקת.

דרכה חזרה הביתה של התובעת מתחילה תמיד כך: מתל אביב מגיעה התובעת ל"כיכר הדמעות" בXXX, משם היא נוסעת לרחוב מקווה ישראל וממנו לרחוב שנקר.

המשך הדרך תלוי בעומס התנועה: כאשר רחוב שנקר פנוי, ממשיכה התובעת לנסוע ישר על רחוב שנקר, אשר הופך לרחוב פיכמן ולרחוב ברקת, ממנו היא פונה ימינה לביתה ברחוב XXX.

כאשר יש עומס תנועה ברחוב שנקר, פונה התובעת מרחוב שנקר שמאלה לרחוב סוקולוב, ימינה לרחוב חנקין עד קניון XXX, שם היא פונה ימינה לרחוב גולדה מאיר, שמאלה לרחוב ראובן ברקת (כאמור – ההמשך של שנקר) וימינה ברחוב XXX.

ביום שישי בשעת התאונה, היה עומס תנועה ברחוב שנקר, כמקובל ביום שישי בצהריים, ולכן נסעה התובעת דרך החלופה השנייה שתוארה לעיל.

התובעת מאשרת כי התכוונה לפגוש בדרך את ביתהּ, אשר המתינה לה מחוץ לקניון XXX (על רחוב חנקין), אך לדבריה מדובר היה בנקודה על הדרך הרגילה ממילא ולכן אין מדובר למעשה בסטייה מן הדרך מהעבודה לביתה.

בדיון הוכחות שהתקיים בפנינו ביום 29.5.17, נשמעו עדויות התובעת, בנה וביתה. הודעת התובעת לחוקר הנתבע צורפה לכתב ההגנה והוגשה כנ/3.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. התובעת חזרה על עיקרי טענותיה כמפורט לעיל, כמצדיקות קבלת התביעה ואילו הנתבע טען כי יש לדחות התביעה, משאין מדובר בתאונה שאירה בדרך מהעבודה למעונה של התובעת.

לטענת הנתבע, התובעת מסרה גרסאות שונות ביחס לשעת התאונה (11:15, 11:45) ולנסיבות נסיעתה, כאשר בטופס התביעה כתבה "בדרכי הביתה עצרתי לאסוף את הבת שלי" ובהודעתה לחוקר מסרה שלא התכוונה לאסוף את הבת שלה, אלא רק לאסוף ממנה מסמך, הקשור לעבודתה ב"רימקס". התובעת לא מסרה הסבר לשינוי זה בגרסאותיה, דבר המטיל ספק במהימנותה.

מחקירתה הנגדית של התובעת, עלה כי במועד התאונה טרם החלה לעבוד ב"רימקס" ולא ידעה למסור מה מהות המסמך שהייתה אמורה לאסוף לטענתה מהבת. לטענת הנתבע, יש לקבוע כי מטרת הנסיעה הייתה לאסוף את ביתה של התובעת ולא להגיע הביתה ולכן לא מתקיימים התנאים לקביעה כי מדובר בתאונת עבודה. מכל מקום, מדובר בסטייה של ממש מן הדרך, שכן מסלול הנסיעה של התובעת האריך משמעותית את דרכה מהעבודה לבית, כפי שאף עלה מעדות בנה של התובעת. לפיכך, יש לקבוע כי התובעת האריכה את דרכה הביתה, לצורך איסוף הבת/איסוף מסמך מהבת, ולכן ביצעה "סטייה של ממש" מהדרך המקובלת. לטענת הנתבע, מכיוון שעסקינן בהוראה חריגה, שכן מדובר בתאונה שלא אירעה תוך כדי העבודה, אלא בדרך אליה/ממנה, יש לפרשה בצמצום ובאופן דווקני.

הכרעה

התשתית המשפטית