ב"ל 7483-08-13 עיאדאת נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת שהינה עצמאית – בעלת חנות מכולת, פנתה לנתבע וטענה כי ביום 12.07.12 סידרה סחורה בחנות ותוך כדי הרמת ארגז למדף מעדה על רגל ימין שהתעקמה, וכתוצאה מכך הרגישה כאבים חזקים ברגל (להלן: "האירוע"). 

בקשת התובעת להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לה דמי פגיעה נדחתה ע"י הנתבע מהנימוק שלא הוכחה התרחשותו של האירוע התאונתי.

מכאן התביעה שבפנינו.

2.בהחלטה מיום 20.07.14 קבענו כי התרחשותו של האירוע כהגדרתו לעיל הוכחה בפנינו, וזאת בהתחשב שגרסת התובעת ביחס להתרחשותו של האירוע לא נסתרה, ועדותה הייתה מהימנה בעינינו ונתמכה בעדותה של העדה מטעמה.

3.לצורך קביעת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבה הרפואי של התובעת, מינינו כמומחה רפואי מטעם בית הדין את דר' ציון עידו, והפנינו אליו את השאלות הבאות –

"1.מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סבלת התובעת ברגל ימין החל מיום האירוע כהגדרתו בהחלטה הרצ"ב?

2.האם קיימים בתובעת נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בה לחלות במחלה או ללקות בליקוי אילמלא התרחשותו של האירוע?

אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו.

3.האם השפיעה התרחשותו של האירוע השפעה כלשהי על הופעת המחלה או הליקוי, והאם יש קשר סיבתי בינהם ובאיזו מידה?".

4.בחוות דעתו, בהשיבו לשאלות הנ"ל, השיב דר' ציון כי התובעת סובלת מ"קרע שלם גיד אכילס קרסול ימין" וכי קיים קשר סיבתי בין אותה אבחנה לבין האירוע. להלן תשובותיו –

"1.קרע שלם גיד אכילס קרסול ימין.

2.על פי התיק הרפואי לתובעת אין כל מחלות רקע העלולות לגרום או להוות גורם סיכום לקרע ביד אכילס. לציין כי יתכן והאירוע 7/6/10 – אף הוא משויך לתאונת עבודה – של שבר בעצמות מסרק 2-3 כף רגל שמאל (הנגדית), לא השתקם לחלוטין לפי המצוטט בביקור 5/1/12 ד"ר ישראלי (עדיין כאבים בכף רגל שמאל וקושי בהליכה ועמידה.../ הומלץ נגד כאבים, צילום, גרב אלסטי ולהימנע מעמידה והליכה ממושכת), ומצב זה מהווה גורם סיכון למעידה ונפילה ברגל הנגדית, קרי רגל ימין נשוא האירוע הנוכחי.

3.על פי התיעוד הרפואי, כלל הפגיעה בגיד אכילס ימין נובעת מהאירוע החבלתי ביום 12/7/12, לא קיים מצב רפואי קודם ברגל זו ואין גורם סיכון אחר (למעוט הפגיעה בכף רגל שמאל). הן לפי המצוטט בבדיקה אצל ד"ר מזאריב 12/7/12 והן ד"ר בלום 3/8/12, מתוארת נפיחות ורגישות המתאימים לפגיעה טרייה. גם ממצאי חדר המיון 3/8/12 מתאימים לפגיעה חריפה טרייה (בת שבוע-שבועיים). התמשכות ההליך השיקומי נובעת בחלקה מבחירת הטיפול השמרני ולא טיפול ניתוחי אך בחירה זו הינה טיפול סביר לגילה ומצבה של התובעת".