ב"ל 6525-04-14 ו' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 2/2/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 28% מיום 1/1/12 ("ההחלטה").

2.ביום 17/11/13 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואת אף אוזן גרון. הוועדה קבעה את נכותו היציבה של המערער בשיעור 28% כדלקמן:

10% נכות לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(I) בגין פגיעה בעצב טריגמנוס בצורה קלה

10% נכות לפי פריט ליקוי 75(1)(ב) בגין צלקת

10% נכות לפי פריט ליקוי 55(א)(II) בגין צניחת עפעף

הוועדה ביקשה להתייעץ עם ועדת רשות לעניין תקנה 15. ביום 2/2/14 שבה הוועדה והתכנסה. לאחר שעיינה בדו"חות ועדת רשות מיום 17/12/13 ו- 8/1/14, ובמכתב ההשגות מטעם ב"כ המערער מיום 19/1/14, קבעה הוועדה שהיא מקבלת את המלצת ועדת הרשות שאין מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התקנות").

טענות הצדדים

3.לטענת המערער, שגתה הוועדה משאימצה את מסקנות ועדת הרשות, שכן מתקיים בו התנאי של אי מסוגלות לעבודה. לפי הטענה, לאחר התאונה ובעקבותיה המערער אינו יכול עוד לבצע את עבודתו כמנכ"ל, הן מבחינת מפגש "פנים מול פנים" עם לקוחות, והן מבחינת אינטנסיביות ועומס העבודה. נטען כי המערער מועסק כיום כסמנכ"ל כספים בהיקף משרה נמוך כך ששכרו פחת ביותר מ- 30%.

4.לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה; ההחלטה מנומקת ומפורטת כדבעי; לא התקיימו התנאים המצטברים להפעלת תקנה 15, ובדגש על התנאי שדן בהשפעת הנכות על יכולתו של המערער לחזור לעבודה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.