ב"ל 63088-09-14.25 ינואר 2015

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 7/7/14 ("הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר מיום 1/1/14 ("ההחלטה").

2.טענת הערעור היא שהחלטת הוועדה אינה מנומקת כנדרש, שכן הוועדה לא הסבירה איזו הטבה חלה במצבו הרפואי והתפקודי של המערער מאז שנת 2009, עת נקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 46% ודרגת אי כושר בשיעור 60%.

3.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערער, ונתנה דעתה לתלונותיו, לעברו התעסוקתי ולהשפעת ליקוייו על כושרו לעבוד.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

5.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:

ביום 7/7/14 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. לדברי המערער, בשנת 2009 הפסיק את עבודתו כחשמלאי בניין בעקבות כאבים בחזה.

הוועדה ציינה כי המערער בן 49, אובחן כסובל מהפרעה קונפולסיבית, מצב לאחר החלפת מסתם, הפרעות קצב הלב, יתר לחץ דם,CTS דו צדדית ומצב לאחר דימום מהקיבה, נכות משוקללת בשיעור 40% שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית לעררים ביום 29/4/14.

הוועדה התייחסה לחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות, מיום 1/12/13, אשר ציין כי המערער מסוגל לעבודה במשרה חלקית ללא מאמץ פיזי, לא בגובה, לא ליד חפצים חדים ולא במים עמוקים.

הוועדה ציינה כי לפי דו"ח השיקום, למערער 12 שנות לימוד, למד במגמת חשמל, וסקרה את עברו התעסוקתי של המערער.