ב"ל 59664-11-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 10.11.14 (להלן – הוועדה).

2.המערער נפגע בצוואר ובגב במסגרת בפגיעה שהוכרה פגיעה בעבודה, וזאת ביום 13.5.11.

ביום 9.9.12 נקבעו למערער 10% נכות לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה), כמו גם נכות לפי פריט 37(8)(א) בגין ארבעה שברים בחוליות הצוואר.

3.בחודש 1/14 הגיש המערער תביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות הנכות מעבודה.

בהחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים בתביעת ההחמרה מיום 9.6.14 קבעה זו כי אין החמרה במצבו, לאחר שערכה בדיקה קלינית. בהחלטתה קבעה הוועדה בין השאר כי המערער "יושב עם גב זקוף תוך קבלת אנמנזה הפעלת ע"ש צווארי ללא הגבלה כולל כיפוף יישור והטייה לצדדים ותנועה סיבובית. בבדיקה אין כווץ שרירים פראוטרבליים, רגישות במישוש באיזור ע"ש מותני וצווארי כיפוף °90 במצב ישיבה ללא גירוי עצבי, הפעלת ע"ש צווארי בבדיקה מכוונת ללא הגבלה כולל כיפוף, יישור, הטייה לצדדים ותנועה סיבובית, הפעלת ע"ש מותני מלא מלווה בכאבים הטייה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה, עמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינה. נוירולוגית: לא ניתן לבצע בדיקת הרמת רגל ישרה בצורה מהימנה מאחר ומתלונן על כאבים בעת הרמת הרגל בכיפוף, ללא קיפוח מוטורי החזרי פיקה ואכילס הופקו היטב, מוסר על ירידה גורפת בתחושה ברגל ימין מקדימה ומאחור מהברך למטה".

הוועדה סיכמה כי "בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית, האורטופדית והנוירולוגית ובהתאם לממצאי הדימות (בקע דיסקאלי קל מרכזי L5-S1) ובהיעדר סימנים נוירופיזיולוגיים מתאימים הוועדה דוחה את הערר מבחינה נוירולוגית ומסתפקת בדחיית הערר מבחינה אורטופדית. הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר רוזנברג 19/5/14 ולא מקבלת את מסקנותיו. אין עדות להגבלה בתנועות אין עדות לגירוי או קיפוח נוירולוגי כפי שתועד בחוות דעתו."

4.על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9.6.14 הוגש ערעור לבית הדין (בל 35015-06-14) בו ניתן ביום 29.9.14 פסק-דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים "לצורך מתן התייחסות מנומקת לחוות-הדעת של ד"ר רוזנברג מיום 6.6.14 כולל התייחסות לכל הנכויות ופריטי הליקוי שנקבעו על-ידו בעניין ההחמרה דהיינו 20% לפי סעיף 37(5) ו- 10% לפי סעיף 32(1)".

5.ביום 10.11.14 התכנסה הוועדה נשוא הערעור וחזרה על החלטתה לפיה אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני.

טענות הצדדים

6.המערער טוען, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, ולא התייחסה במנומק ובמפורט לנכויות עליהם המליץ והרלוונטיות לתביעה להחמרה, היינו 20% לפי סעיף 37(5) ו- 10% לפי סעיף 32(1). בנסיבות אלה טוען המערער כי הוועדה נמצאה נעולה בדעתה ויש להורות על החלפת הרכבה.

7.מנגד, טוען המשיב, כי אין הצדקה לערעור, כי הוועדה פעלה בהתאם לאמור בפסק-הדין, והסבירה מדוע אין לקבל את המלצותיו של המומחה בהעדר הגבלות תנועה בעמוד השדרה הצווארי ובהעדר עדות לגירוי שורשי המצדיק קביעת דרגת נכות בתחום הנוירולוגי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: