ב"ל 58597-03-14 נועם גבר נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 10.3.14 שקבעה כי בעקבות פגיעה בעבודה (החלקה במדרגות שהובילה לכאבי גב תחתון) מיום 1.9.12 לא נותרה למערער נכות רפואית.

2.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין מיום 10.2.14 בבל 6387-12-13 (להלן – פסק-הדין) שנתן תוקף להסכמת הצדדים כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב "על מנת שתציין האם קיימת מיגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, האם מיגבלה זו מקנה נכות ומה שיעורה והאם מיגבלה זו נובעת מהתאונה והאם היא איננה נובעת או חלקה אינו נובע מהתאונה – תערוך חשבון עובר ושב". במהלך הדיון בהליך הנ"ל הסכים ב"כ המשיב כי מפרוטוקול הוועדה טרם פסק-הדין לא היה ברור האם מדובר במצב בו לא קיימת כלל נכות או במצב בו קיימת נכות אלא שזו אינה תוצאה של הפגיעה.

3.המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, לא בדקה את המערער, וכי קיימת סתירה בין הממצאים שציינה בדיון שלאחר פסק-הדין היא ההחלטה נשוא ערעור זה לבין אלה שצוינו בהחלטתה טרם פסק-הדין ביום 28.10.13.

4.מנגד, טוען המשיב כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין, לא חלה עליה חובה לערוך בדיקה קלינית מחודשת, וכי אין סתירה עובדתית בין קביעות הוועדה בהחלטותיה השונות, שכן הממצאים שצוינו בהחלטתה מיום 28.10.13 אינם בהכרח מצביעים על קיומה של מיגבלה.

5.לא מצאתי כי קיים שוני בממצאים העובדתיים בין החלטות הוועדה לפני ולאחר פסק-הדין:

א.בהחלטתה מיום 28.10.13, טרם פסק-הדין, מצאה הוועדה בין השאר "מראה כיווץ שרירים פרוטרבליים ניכר ללא סטיה. מצביע על כאבים בגב מותני ולאורך הרגל השמ', מבצע כיפוף לצדדים (ללא קרינה לרגליים, מבצע כיפוף חלקי לאחור אך ללא קרינה לרגליים, בכיפוף בעמידה קצה אצבעות מגיע עד למרחק 73 ס"מ מהרצפה. מסוגל לעמוד על אצבעות ועקבים בשתי הרגליים. בשכיבה: SLR משמ' בזווית כ- °60, אין חסר תחושה ואין חסר מוטורי בשתי הרגליים, החזרים גידיים הופקו תקינים שווים. בסיום הבדיקה מסוגל לשבת, רגליו פשוטות קדימה וגבו בכיפוף מלא, תוך כדי הרכשת כאבים בירך השמ'". בסיכום החלטתה מיום 28.10.13 ציינה הוועדה כי ממצאי ההדמייה מצביעים על דיסק ישן שאינו שייך לתאונה הנדונה, וכי אין קשר בין מצבו של המערער לבין התאונה הנדונה.

ב.בהחלטתה נשוא הערעור קבעה הוועדה כי: "בבדיקת הוועדה מ- 28.10.13 בדקה את התובע גם בישיבה וגם בשכיבה ומצאה תנועות מלאות בכיפוף לצדדים ולאחור אך בבדיקה על המיטה היה מסוגל לשבת על רגליו פשוטות קדימה וגבו בכיפוף מלא דהיינו טווח תנועה בכיפוף גו מלא".

ג.המערער טוען, כאמור, כי בעוד בהחלטתה טרם פסק הדין מצאה הוועדה כי קיים כיפוף חלקי לאחור, הרי שלאחריו קובעת הוועדה כי "תנועות הגב המותני, הן בכיפוף גב הן לכיפוף לצדדים, לאחור, נמצאו מלאים".

ד.אין בידי לקבל טענה זו. עיון בהחלטות מעלה מהאמור עולה כי גם בבדיקתה טרם פסק-הדין מצאה הוועדה כי טווח התנועות מלא, וכי על אף שבבדיקה בעמידה נמצאה הגבלה מסוימת בכיפוף הגו לאחור, הרי שעל ספת הבדיקה התגלה כי המערער מסוגל לשבת ונמצא כי הגב בכיפוף מלא. לפיכך, אין לומר כי תיאור אותה הבדיקה במסגרת ההחלטה נשוא הערעור אינו מדויק או שגוי.

6.כן לא מצאתי כי נפלה סתירה עובדתית בין התייחסות הוועדה לממצאיו של ד"ר סלטי בהחלטה נשוא הערעור לבין ממצאיה של אותה הוועדה מהדיון טרם פסק הדין:

א.הוועדה ציינה בהחלטתה נשוא הערעור כי "חזרה ועיינה בחוו"ד של ד"ר סלטי מיום 19.11.12 – ד"ר סלטי לא מצא כל נזק עיצבי בגפיים התחתונות. גם בבדיקתו בעמידה מתאר כיפוף עד גובה הברכיים. גובה הברכיים הוא למעשה מרחק של 30 ס"מ מהרצפה – של קצה האצבעות ולכן לא מזכה בנכות של יותר מ- 10% ולכן הוועדה מתקשה להבין מדוע קבע נכות בשיעור 15%. על סמך מה?"

ב.בהחלטתה טרם פסק-הדין בעניין הכיפוף לפנים ציינה הוועדה, כאמור, כי "בכיפוף בעמידה קצה אצבעות מגיע עד למרחק 73 ס"מ מהרצפה".

ג.המערער טוען, לכן, כי אם לדעת הוועדה כיפוף עד למרחק של 30 ס"מ מהרצפה יש בו כדי לזכות בנכות – לא ברור מדוע לא קבעה קיומה של נכות על סמך ממצאיה שלה בדבר כיפוף עד למרחק 73 ס"מ מהרצפה.