ז' נ' המוסד לביטוח לאומי

עניננו בתביעת התובעת כי ענינה יוחזר לועדה לביטול חובות, בשנית, על מנת שתדון בבקשתה לביטול חוב שחבה לנתבע.

טענות התובעת

1.התובעת, אם חד הורית לילד שנולד בחודש 11/2010 מקשר בן מספר חודשים עם תייר מקנדה. בחודש 11/2011, כאשר הילד המשותף היה בן שנה, הגיע אביו של הילד לישראל וביקש לחיות עם התובעת ובנם (ר' סעיפים 6-1 לכתב התביעה).

2.טוענת התובעת, כי עם הַגיע אביו של בנה לישראל הודיעה לנתבע דבר הגעתו וכאשר החל לעבוד דיווחה על כך לנתבע. התובעת עצמה לא עבדה, גידלה את בנם המשותף וקיבלה הבטחת הכנסה (ר' סעיף 7 לכתב התביעה).

3.אלא, שיום בהיר אחד הפסיק הנתבע את תשלום קצבת הבטחת ההכנסה, ללא שניתנה לתובעת כל הודעה מראש, ויצר לתובעת חוב רטרואקטיבי.

4.בשנת 2013 עזב אביו של הילד את הארץ והתובעת תבעה גימלת הבטחת הכנסה. לכששולמה לה הגמלה התברר לה "כי קיים חוב רטרואקטיבי והמוסד לביטוח לאומי גובה אותו בדורסנות מגימלת הקיום שלה. בחודש 6/2014 גבו מהתובעת 1,500 ש"ח מהקיצבה" (ר' סעיף 9 לכתב התביעה).

5.התובעת פנתה לועדה לביטול חובות. עד התכנסותה של הועדה הצטמצם החוב לכדי 911 ש"ח עליהם מחלה הועדה לביטול חובות (ר' סעיף 12 לכתב התביעה).

6.אולם התובעת, שסברה שהיה על הועדה לביטול חובות לבטל את כל החוב נוכח מצבה הרפואי והכלכלי וליתן לה זכות טיעון, לפעול בשקיפות ולנמק את החלטתה, פנתה לבית הדין לעבודה אשר החזיר את ענינה לועדה (ר' סעיפים 16-15 לכתב התביעה).

7.ביום 26/8/2015 דנה הועדה לביטול חובות, בשנית, בענינה של התובעת, ללא שהתובעת זומנה לטעון בפניה ואף ללא שלחה לתובעת העתק מהחלטתה ורק לאחר פניות חוזרות ונשנות הודיעה הועדה לב"כ התובעת כי דחתה את בקשתה לביטול החוב (ר' סעיפים 19-17 לכתב התביעה).