ב"ל 57920-03-14.10 גלפנד נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 23/1/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 0% מיום 5/8/11 ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.המערער הוכר על ידי פקיד התביעות כנפגע בעבודה בנוגע לפגיעה מיום 5/5/11. הפגימות שהוכרו הן: "חתך ביד שמאל, זיהום משני ודלקת קרום הלב, החלפה חוזרת של מסתמי לב" (מכתב ההכרה מיום 9/10/11 – נספח ה' לכתב הערעור).

3.ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה ביום 27/3/12, קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 0%.

4.על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר, בעקבותיו התכנסה הוועדה הרפואית לעררים מושא ערעור זה, אשר דחתה את הערר וקבעה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 0%.

טענות הצדדים:

5.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה שללה קשר סיבתי בין התאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה לבין פגימות מהן המערער סובל, אשר הוכרו באופן מפורש על ידי פקיד התביעות. לפי הטענה, היועץ לוועדה בתחום הקרדיולוגיה קבע כי לא הוכח קיומו של חתך ביד שמאל, בניגוד לקביעת פקיד התביעות.

6.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה מוסמכת לקבוע קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה שהוכרה כתאונת עבודה לבין מצבו הרפואי הנוכחי של הנפגע.