ב"ל 57844-03-14

1.לפנינו, בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (להלן:"הבקשה").

2.במסגרת הבקשה, הבהיר הנתבע מדוע התביעה התיישנה וכן העלה, לשם הזהירות, את טענות הגנתו.

3.בהמשך הגיב התובע לבקשה (להלן:"התגובה").

4.בתאריך 18/11/14 התקיים דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו חידדו הצדדים טענותיהם בסוגיית ההתיישנות ובסיומו קצב להם בית הדין שהות בת 14 ימים "על מנת להגיע להסכמות לענין טענת ההתיישנות".

5.בסופו של דבר, לא הגיעו הצדדים להסכמות, שכן הנתבע עמד על טענת ההתיישנות והתובע עמד על כך שאין לקבל טענה זו.

הצדדים הגישו הודעות שונות ובשלב מסויים נראה היה שיהיה צורך לשמוע ראיות בעניינים עובדתיים הקשורים למועד בו התקבלה ההחלטה בגינה הגיש התובע את תביעתו אלא שבתאריך 15/1/15, נראה היה שלמעשה אין מחלוקת באשר למועד בו התקבל מכתב הדחיה אצל התובע (3/2/13) ובאשר למועד בו הוגשה התביעה העומדת בבסיס הבקשה (30/3/14), לכן קבע ביה"ד כי:"בנסיבות אלו וככל שאכן אין מחלוקת על שתי העובדות הנ"ל, ניתן יהיה ליתן החלטה (או פס"ד) בקשר לבקשת הנתבע לסלק את התביעה על הסף בשל התשייתנותה מבלי שישמעו ראיות בענין. הצדדים יתייחסו, עד ליום 19/1/15, להנחת המוצא העומדת בסיס החלטה זו, שאם לא יעשו כן יחשבו כמסכימים לה וכמי שאין להם מה להוסיף בענין הבקשה לסילוק על הסף.."

בתאריך 18/1/15, הודיע התובע לביה"ד כי אין בכוונתו להוסיף, בענין הבקשה, על שטען במסגרת התגובה ובמסגרת הודעותיו מיום 17/12/14 ומיום 15/1/15.

ביום 19/1/15 הגיש הנתבע השלמת טיעונים בענין הבקשה.

לפיכך, תוכרע הבקשה כעת.

6.רקע

התביעה העומדת בבסיס הבקשה הינה תביעה שהגיש התובע ביום 30/3/14, כנגד החלטת הנתבע מיום 20/1/13, במסגרתה הוחלט לדחות את תביעתו להכיר באירוע שארע לו, לטענתו, ביום 5/9/12, כפגיעה בעבודה.