שטירבו טוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתביעה שבפנינו עתרה התובעת לאפשר לה לוותר על חלק מקצבת השאירים ו/או כולה ו/או על חלק מקצבת הזקנה, כך שלא תשלל ממנה הזכות לקבלת גמלת סעוד מלאה.

התובעת ילידת 1925, נצולת שואה, מתגוררת בגפה, עבדה ושילמה ד"ב במשך שנים רבות ובהמשך התנדבה כ- 10 שנים בקופ"ח.

משסובלת היא מבעיות רפואיות הגישה תביעה לגמלת סעוד ונמצא כי זכאית היא לגמלת סעוד בשעור 168%, תלויה לחלוטין בעזרת הזולת, אלא שבשל הכנסותיה (פנסיה; קצבת זקנה בסך 2,433 ₪, כולל 25% בגין דחיית פרישה) ו- 50% מקצבת שאירים (1,071 ₪) נשללה ממנה הזכאות בשיעור מלא והיא זכאית לגמלת סעוד חלקית בשעור 84% (כמחצית מגמלת הסעוד).

לא סביר שבשל פער של מאות שקלים בודדים תשלל זכאותה למלוא הגמלה (שמשמעה , הפסד של למעלה מ- 3,500 ₪ , 10 שעות מהנתבע ו- 9 שעות כנצולת שואה) באופן הפוגע באפשרותה להעזר בשירותי חברת סעוד ו/או מטפלת.

נכון ליום הגשת התביעה משלמת היא עבור תוספת של 6 שעות באופן פרטי, למעלה מ- 1,500 ₪.

מדובר בחוסר תום לב מצד הנתבע ופגיעה בזכויותיה הבסיסיות וזכויות היסוד (כבוד, שוויון, וכיו"ב), חוסר מדתיות, כששלילת הבחירה ממנה היא בלתי מידתית ומדובר באפליה וחוסר שוויון.

העובדה שבמצבים מסויימים למבוטח זכות בחירה בין גמלאות, חייבת להקנות לה הזכות לבחור ולוותר על חלק מהקצבאות האמורות ולא סביר כי תשלל ממנה הזכות לקבלת גמלת סעוד מלאה.

היה על הנתבע ליידעה כי יכול וישלול ממנה זכות לגמלה בעתיד וגם מהטעם הזה יש לקבל התביעה.

הן מטעמים שבדין והן מטעמי צדק יש להקפיא הכנסת היתר באופן מיידי ולהכיר בתביעתה לגמלת סעוד בשיעור 168%.

לתביעה צורף מכתב תשובה לתובעת מ- 27.12.17 (לפנייתה, באמצעות בנה, לאגף פניות הציבור).