ה.א. נ' המוסד לבטוח לאומי

התובע, שרברב במקצועו, מבקש להכיר בפגיעה בברכיו, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") כמחלת מקצוע או על פי תורת המיקרוטראומה. 

ניהול ההליך

1. תביעתו של התובע להכרה במחלת מקצוע בברכיים כפגיעה בעבודה ולתשלום דמי פגיעה מיום 20.5.2014 נדחתה ביום 6.10.2014. מכאן התביעה שבפנינו.

    

2. קדם משפט התקיים ביום 2.3.2016 בפני כבוד השופטת טרכטינגוט. במסגרת קדם המשפט סוכם כי לאחר שיוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, המפרט את תנאי עבודתו, ישקול הנתבע את עמדתו. ביום 30.6.2016 הגיש הנתבע הודעתו לפיה אין שינוי בעמדתו בעקבות התצהיר שהוגש.

    

3. על בסיס הודעה זו התקבלה ביום 8.7.2016 החלטת בית הדין בה נקבעו הפלוגתאות הבאות בהליך: א. האם הניח התובע תשתית עובדתית למיקרוטראומה ב. האם יש קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו ג. האם השפעת תנאי העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

    

4. ביום 03.01.2017 התקיים בפנינו דיון הוכחות, במהלכו נשמעה עדותו של התובע. סיכומים בכתב הוגשו מטעם הצדדים בהליך וכעת נפנה למלאכת ההכרעה.

    

   רקע עובדתי

5. התובע, יליד 1957, עסק כשרברב וכאיש שיפוצים במשך כ 35 שנה, לפרקים כעצמאי ולפרקים כשכיר.