ב"ל 56042-02-14 וולנטינה נ' המוסד לביטוח לאומי

ביום 4/2/07, המערערת הותקפה ונדקרה באירוע אשר הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה ביום 1/10/13, קבעה כי למערערת 15% נכות צמיתה החל מיום 6/5/07 וזאת לפי פריט41(4)(ב) לחלק א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 – הגבלת תנועות בפרק הכתף עד לגובה השכם.

הן המערערת והן המשיב הגישו ערר כנגד החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון. ביום 22/12/13, התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה"), ודנה בעררים שהוגשו. הועדה החליטה לדחות את ערר המערערת ולקבל את ערר המשיב, כך שקבעה למערערת 0% נכות צמיתה החל מיום 6/5/07 .

כנגד החלטת הועדה הוגש הערעור אשר בפניי.

להלן עיקרי טענות המערערת

הועדה לא התייחסה כדין ו/או לא התייחסה כלל לערר המערערת ולתלונותיה.

לעניין הנזק העצבי, התייחסות הועדה מסתכמת בשורה אחת בפרק הבדיקה בלבד. מפרוטוקול הועדה עולה כי הבדיקה הקלינית הייתה קצרה מאד ולא ברור אם נבדק טווח התנועות בכף היד, כאשר הועדה לא מסבירה מדוע אינה מאמצת את מסקנותיו של ד"ר קרסניאנסקי בעניין זה.