ב"ל 53591-02-14 נ' ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 23/11/11 נפל המערער ונחבל בפרק ירך ימין בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

בגין התאונה נקבעו למערער 10% נכות יציבה החל מיום 1.11.12 לפי פריט 35(1)(ב) בחלק א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת"), בשל השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות ו- 0% נכות לפי פריט 47(5)(א) לתוספת בגין התקצרות עד 2 ס"מ ברגל אחת.

2.ביום 22/10/13, ניתן פסק דין בעניינו של המערער בתיק בל 10865-06-13 (להלן: "פסה"ד") לפיו עניינו הוחזר לוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה") על מנת שתפעל כדלקמן:

"א.הועדה תתייחס לענין הצלקת של המערער.

ב.נוכח אבחנתו של ד"ר פינקלשטין בסיכום הביקור מיום 7/1/13, בדבר חשד של AVN, תתייחס הועדה לשאלת ה- AVN. בענין זה תקבע הועדה אם המערער לקה ב- AVN, ואם כן – האם הדבר נובע מהתאונה מיום 23/11/11, ואם מוצדק לקבוע למערער דרגת נכות בשל כך.

ג.אם הועדה תגיע למסקנה שיש לקבוע למערער דרגת נכות העולה על הדרגה שהיא קבעה למערער לפני כן, תשקול הועדה מחדש את הפעלת תקנה 15."

3.בהתאם להוראות פסה"ד, הוועדה התכנסה ביום 20/1/14 והחליטה להשאיר את אחוזי הנכות אשר נקבעו על כנם.

כנגד החלטה זו הוגש הערעור אשר בפניי.

4.להלן עיקר טענות המערער:

א.הוועדה לא הפנתה את המערער לבצע בדיקת הדמיה מתאימה, ובכך התנהלה בחוסר מקצועיות ולא מלאה את חובתה לברר את נכותו של המערער.

ב.הוועדה "הצדיקה" את עמדתה הקודמת והתחפרה בה.

ג.היה על הוועדה לערוך בדיקה פיזית מחודשת באשר ליכולות התפקוד של המערער, במיוחד לאור חלוף הזמן מיום בדיקת המערער בחודש 4/13 ועד להתכנסותה בהתאם לפסה"ד בחודש 1/14 והעובדה כי הוועדה בעצמה מציינת כי מחלת ה- AVN הינה מחלה מתפתחת.

ד.לא ייתכן שנכותו של המערער תישאר על כנה כשנמצאה מחלה נוספת.