ב"ל 52137-03-14.24 נובמבר 2014

1.זה ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 17.2.14 (להלן – הוועדה). הוועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכותו של המערער, בעקבות פגיעה בעבודה מיום 17.6.2011, במהלכה נחבל המערער בכף רגל ימין.

2.הוועדה קבעה, כי בעקבות הפגיעה לא נותרה למערער נכות המתבטאת באחוזים.

בפרוטוקול ישיבתה של הוועדה ציינה הוועדה בין ממצאיה (סע' 21):

"צבע עור וחום תקין, כפות רגליים. קשתות כפות רגליים שמורות, היקף שוקיים וקרסוליים שווה בנק' זהות. תנועתיות אצבעות כף רגל ימין כולל בוהן ראשונה ללא הגבלה בכל המפרקים. תנועתיות במפרק סאבטלרי ללא הגבלה, עמידה על קצות אצבעות/ עקבים מלווה בכאבים באזור בטני קדמי כף רגל ימין. בדיקות דימות כולל מיפוי עצם מ 16/5/12 ממצאים בקרסול ימין דלקתיים פוסטטראומטיים. שאר הממצאים במיפוי יכולים להתאים לשינויים ניוניים וארטיריטים. בצילום מ- 14/2/14 אין עדות לשבר של עצם הססמויד. שינויים ניוניים קלים במפרק בין עצם ססמויד לעצם מסרק כף רגל ימין".

הוועדה סיכמה החלטתה (סע' 23 לפרוטוקול) כך:

"על סמך בדיקה גופנית ללא עדות להגבלה בתנועות. בדיקות דימות ושינויים ניוניים במפרק MPJ במיפוי עצם וצילומי רנטגן. הוועדה דוחה הערר. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר סעיד ראיק ולא מקבלת מסקנותיו לגבי אחוזי הנכות. אין עדות להגבלה בתנועות בהפעלת בהונות רגל ימין, בבדיקות דימות אין עדות לשינויים חבלתיים."

3.טענות המערער:

א.הוועדה לא ייחסה משקל ראוי לתלונות המערער בדבר כאבים, נפיחות והגבלה בתנועות;

ב.הוועדה מצאה כי המערער סובל מכאבים בעת עמידה על קצות האצבעות, והיה עליה לקבוע נכות בהסתמך על ממצא זה;

ג.הוועדה קבעה כי אין עדות לשבר בעצם הססמויד, בעוד המסמכים הרפואיים מצביעים כי אכן קיים ממצא כאמור;

ד.הנמקת הוועדה לוקה בחסר, שכן לא ציינה את טווחי התנועה של כף הרגל ומשכך לא ניתן להתרשם ממידת ההגבלה;

ה.מכיוון שהמערער לא סבל כל פגיעה בכף הרגל קודם לפגיעה שהוכרה, היה על הוועדה לייחס את הממצאים שמצאה בדבר כאבים וממצאים ניווניים בבדיקות הדימות לפגיעה זו;