ב"ל 51710-11-14 ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 22/9/14 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 22/9/14 לדון בערר המערער, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה ברפואת עיניים. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, לאמור: "כאבי גב מקרינים לרגליים, יותר לרגל שמאל... הפרעות בשתן". הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה בסעיף 7 לפרוטוקול. הוועדה ציינה כי המערער מתהלך ללא צליעה; עמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינה; לורדוזיס מותני שמור; אין ספזם פרורטבראלי; בכפיפה לפנים מגיע עם קצות האצבעות עד גובה השליש האמצעי של השוקיים; בישיבה על ספת הבדיקה מיישר את ברכיו כשגבו זקוף; החזרים גידיים, תחושה וכוח גס תקינים בגפיים תחתונות. הוועדה הוסיפה כי בבדיקתEMG מיום 25/8/13, הודגמו סימנים של רדיקולופתיה בחוליות 5L- 4L מימין 1S-5L משמאל, ללא סימני דנרבציה פעילה.

הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר בדארנה מיום 19/9/14, והסבירה כי אינה מקבלת את מסקנותיו מאחר שהליכתו של המערער ללא צליעה; הוא אינו מתקשה לעמוד על העקבים; החזרי אכילס הופקו; בספת הבדיקה כשרגליו מחוץ למיטה ניתן ליישרם בזווית ישרה כלפי מעלה ללא הבעת כאב. הוועדה קבעה כי ממצאי בדיקת ה-EMG אינם באים לידי ביטוי בבדיקה הקלינית, ואינם גורמים להפרעה תפקודית.

לאור האמור, קבעה הוועדה שלא חלה החמרה במצבו של המערער, ודחתה את הערר.

טענות הצדדים

3.טענת הערעור היא שהוועדה לא נימקה החלטתה כנדרש בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר בדארנה. לפי הטענה לא ברורה קביעת הוועדה לפיה אין הפרעה תפקודית, נוכח ממצאי בדיקת ה-EMG והעובדה שהמערער נעזר במקל הליכה.

4.לטענת המשיב, הוועדה נימקה את קביעתה והתייחסה כראוי לחוות דעתו של ד"ר בדארנה. לפי הטענה, הוועדה פירטה במה ממצאיה שונים ממצאיו של ד"ר בדארנה, ובשל ממצאים קליניים שונים דחתה את חוות דעתו של ד"ר בדארנה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

6.אקדים ואומר, כי בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.