ב"ל 46963-03-14 ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 18.11.13, אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.ביום 14.7.14 הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מבקשים שפסק הדין יינתן לאחר הגשת סיכומים בכתב.

ביום 23.7.14 הוגשו סיכומי המערער ואילו ביום 18.8.14 הוגשו סיכומי המשיב.

3.להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער:

א.החלטת הוועדה הינה בגדר מסקנה ואין בה כל הנמקה מספקת כנדרש.

ב.על הוועדה היה לנמק כיצד דרגת אי הכושר מתייחסת לנסיבותיו של המערער, יכולתו לחזור לעבודה קודמת, גילו, השכלתו ויכולתו האינטלקטואלית והפיזית.

ג.לא ברור כיצד הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער באים לידי ביטוי במסקנות הוועדה.

ד.לא ברור כיצד הגיעה הועדה למסקנה כי המערער יכול לעבוד מבלי לערוך דיון יסודי בנסיבותיו האישיות ובמגבלותיו הרפואיות.

ה.הוועדה לא נימקה מדוע אין מקום לקבוע למערער דרגת אי כושר בשיעור של 60%.

ו.טעתה הוועדה עת התבססה בהחלטתה על הגורמים שחרצו את גורלו של המערער בדרג ראשון מבלי לקבל החלטה עצמאית.