ב"ל 45453-07-14 כאיד נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, וזאת לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בהתאם, המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 5% נכות, וזאת החל מיום 18.11.2008, ולפי פריט 72(1)ב2 לרשימת הליקויים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

2.המערער הגיש ערר נגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, וביום 2.7.2014 החליטה וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") לדחות את הערר. כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר בפניי.

3.להלן עיקר טענות המערער –

א.טעתה הוועדה עת קבעה כי ליקוי השמיעה בתדרי הדיבור אינו אופייני לחשיפה לרעש, וכך גם הטנטון באותם תדרים;

ב.טעתה הוועדה עת ביססה את מסקנותיה על תוצאות בדיקת מבחן מאפייני הטנטון בלבד, שכן אין בדיקה אובייקטיבית היכולה לאשר או לשלול את קיומו של הטנטון, ואין בכוחה של בדיקת מאפייני הטנטון לשלול קיומו של טנטון;

ג.בהחלטת הוועדה נפלה סתירה, כאשר מחד היא קבעה כי הירידה בשמיעה ממנה סובל המערער הינה כתוצאה מחשיפה לרעש, ומאידך היא דחתה את התלונה בגין הטנטון, כשהיא אינה מפנה לסיבת הטנטון ממנו סובל המערער. בנוסף, הוועדה קבעה כי בתדר 1000 הרץ קיימת ירידה בשמיעה, וכי "ייתכן" וקיים טנטון בתדר זה;

ד.בהחלטת הוועדה ישנה סתירה פנימית, עת נקבעו למערער 5% נכות בגין הירידה בשמיעה ומאידך נקבע כי הליקוי אינו תוצאה מחשיפה לרעש. קביעת הוועדה ולפיה למערער קיימת נכות, ואף גם טנטון, חייבת לגרור מסקנה חד-משמעית ולפיה אותו טנטון קשור לחשיפה לרעש – כפי שהירידה בשמיעה גם היא נובעת כתוצאה מחשיפה לרעש;

ה.הוועדה לא התייחסה למסמכים אשר הונחו בפניה, כאשר עולה מכרטיסו הרפואי של המערער קיומו של מעקב אינטנסיבי ותלונות רצופות על טנטון תמידי. לפיכך, היה על הוועדה לקבוע למערער אחוזי נכות נוספים בגין הטנטון;

ז.הוועדה לא התייחסה כדרישת הפסיקה למכתבו של ד"ר מילו פרדיס מיום 5.6.2014.