עב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
44860-08-11
08/01/2015
|
בפני השופטת:
שרה מאירי
|
| - נגד - |
תובע:
יעקב ארביב
עו"ד א. מירזאי
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד מ. חבקין
|
| פסק דין |
1.התובע עותר בתביעתו כנגד החלטת הנתבע מ-10.8.10 הדורשת החזר חובות של גמלאות בנ"כ בסך 36,063 ₪.
התובע יליד 1946, שרברב בהכשרתו. ב-2005 פוטר עקב בעיות רפואיות.
ב-2006 הגיש תביעת נכות, במסגרתה נקבעה לו נכות רפואית בשיעור 47% ואי כושר בשיעור 60% לצמיתות.
עקב החמרה הגיש ב-2008 תביעה מחודשת ונקבעה לו ב-5.1.09 נכות רפואית בשיעור 62% לצמיתות ואי כושר 75% לצמיתות.
התובע עבר הליך שיקומי.
במפתיע, קיבל (ב-2.2010) שיחה טלפונית מנ"כ, בה הודע כי הוחלט להקפיא הקצבה וכי עליו להגיש בקשה להחמרה. התובע, "שאינו בקיא בתקנות, פעל כמצוות הפקידה במחלקה" ניגש למחלקת נכות כללית ושם הוחתם על טופס החמרה. מש"שָאל לפשר הדרישה להגיש שוב בקשה להחמרה", נאמר לו "תגיד תודה שלא מבקשים ממך את הכסף".
התובע עבר סדרת ועדות וב-24.6.10 התקבלה החלטה שכותרתה "קצבת נכות דחייה", בה נמסר לו כי רופא מוסמך קבע לו 51% בלבד החל מ-25.8.09, שיעור הנמוך מהנדרש לפי סעיף 208 לחוק.
התובע פנה לב"כ וב-3.10.10 הגיש, באמצעות ב"כ, הודעת ערר, כשהתובע קָבָל על ההליך שנכפה עליו, תוך הטעייתו המוחלטת.
התובע נבדק ע"י הוועדות הרפואיות וב-6.7.11 ניתנה הודעה על החלטה בערר, לפיה התובע זכאי ל-63% נכות מ-28.3.11 ונקבעה דרגת אי כושר חלקי – החלטות עליהן הוגש ערעור לביה"ד.
רק לאחר תזכורות מספר של ב"כ התובע, "נאות הנתבע ברוב טובו" לשלוח ב-11.8.11 "מכתב קצר המתיימר ליתן הסבר להיווצרות החוב". כן נשלח מכתב מאיים לפיו, אם לא יוסדר החוב – ינקטו נגדו הליכי גבייה.
"משחש התובע כי חוסר צדק מובהק דבק בהתנהלות הנתבע ובחיוב המוטל עליו" – החליט להגיש תביעתו.
נטען כי אין זה נוהל תקין לשלוח דרישת חוב לקונית וכל הפנייות לקבלת הסבר נענות לקונית, אם בכלל. לאור התנהלות חמורה זו, ובלי לדון לגופו – על ביה"ד לבטל החוב לאלתר.
לחילופין, מכחיש התובע קיום חוב, משממילא זכאי הוא למלוא הגימלה.
לחלופי חילופין, בהעדר מכתב המפרט ומסביר הווצרות החוב – לא היה מקום להטרידו כאמור ולכן על ביה"ד "להכריז על התנהגותו השערורייתית והפוגעת של הנתבע, כהטרדה, ולחייבו בפיצויים לדוגמה".
משנהג הנתבע ברשלנות ובחוסר תום לב, תוך שהוא מפר חובת הזהירות כלפיו ויצר מצג שוא – ככל שיקבע ביה"ד כי החוב תקף – יש לחייב הנתבע לשפותו בגין כל סכום שיאלץ לשלם.
2.בהגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה והכחיש טענות התובע.
הנתבע עתר לדחיית כל הטענות הנזיקיות מחוסר סמכות (תוך שהפנה לסעיף391 לחוק).