ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

 זוהי תביעה להכרה באירוע מיום 28.5.14 כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). רקע1.התובע יליד 1986. 2.לטענת התובע ביום 28.5.14 נפגע במהלך עבודתו בחברת פרוטאץ, כאשר עבד מטעמם באולם אירועים באשדוד כמתקין הגברה ותאורה. במסגרת עבודתו זו הרים בסיום יום העבודה ארגז עם ציוד לרכב ואז הרגיש כאב חד בגב. 3.בבדיקת MRI מיום 15.6.14 נמצא כי התובע סובל בלטי דיסק. 4.ביום 26.6.14 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה. 5.ביום 23.11.14 דחה הנתבע את התביעה, בנימוק : "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח , לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך ואשר גרם להופעת כאבי גב". נוכח החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. דיון והכרעה6.סעיף 79 לחוק קובע כי: "תאונת עבודה – היא תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעביד או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".  7. המבחן היסודי להיות אירוע "תאונה" הוא ה"פתאומיות". קיומו של מבחן הפתאומיות 'חיוני ברוב המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים', פתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע..." (דב"ע לא /0-5 אסתר ושדי נ' המל"ל פד"ע ב 200). כמתחייב מהאמור, על התובע נטל הראיה, כי תוך כדי עבודתו ארע לו "ארוע תאונתי", ועל התובע להביא בשלב ראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "ארוע תאונתי" בעבודה הקושרת הפגימה בעבודה. (דב"ע מז/0-90 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז' 93). הראיה יכולה להיות ישירה זו המועלית על ידי המבוטח עצמו, וככל הנדרש בסיוע של עדים אחרים אשר נכחו בעת התאונה. 8. זאת ועוד, בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה הרפואית, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים (דב"ע מב/ 0-160 אבו ערב עלי נ' המל"ל פד"ע טו 281). יש להניח כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מט/0-23 המוסד נ' שמעון הירשהורן פד"ע כ 349).  9.במקרה דנן, בתיעוד הרפואי אין כל אזכור בזמן אמת אודות תאונת העבודה הנטענת על ידי התובע או בדבר אירוע תאונתי כלשהו. זאת ועוד, בתיעוד 22.5.14 ( מספר ימים קודם לאירוע הנטען ) נרשם: " תלונות: כאבי גב תחתון מספר חודשים.." . ללמד כי התובע סבל מכאבי גב אשר בגינם פנה לטיפול רפואי עוד קודם לאירוע הפגיעה הנטען. 10.בחקירתו של התובע על ידי חוקר המוסד ( נ/2 ) לא ידע התובע לספק פרטים מהותיים אודות האירוע הנטען: "ש: אתה זוכר את תאריך הפציעה שלך? ת: במדויק לא, נראה לי חודש רביעי או חמישי ...ת: אני לא זוכר את השם של האולם באשדוד... אני לא זוכר מה עשינו במהלך היום עבודה ...".  התובע לא ידע לספר מה שם האולם בו עבד במועד הפגיעה, מה כתובתו מהי העבודה אותה ביצע במהלך אותו יום ויתרה מכך אף לא זכר את מועד הפגיעה עצמו. 11.בנוסף וחרף העובדה שבטופס התביעה צוין כי היה עד לאירוע, מר דודו בויניבסקי- הוא לא זומן להעיד מטעם התובע ולא נמצא כל חיזוק חיצוני אובייקטיבי לגרסתו. 12.בנסיבות האמורות הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל הדרוש להוכיח אירוע תאונתי בעבודתו מיום 28.5.14 ועל כן, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות.  ניתן היום, א' כסלו תשע"ז, (01 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.