ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה וזאת בעקבות אירוע תאונתי אשר לטענתו התרחש ביום 28.8.16 ואשר במסגרתו נפגע בגב.

רקע

2.התובע עבד כמנהל פרויקטים בחברה שבניהולו של אחיו.

3.במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה, התובע טען כי ביום 25.8.16 בשעה 14:00, בעת פריקת סחורה, ביצע אקט תנועה והרגיש דקירה בגב.

תיאור דומה אף נרשם בטופס ב"ל 250 הנושא תאריך 28.8.1.6.

4.לאחר שבחן את התביעה ולאחר שהתובע נחקר על ידי חוקר מטעמו, החליט הנתבע לדחות את התביעה, בין היתר, מאחר ולא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום 25.8.16.

5.בעקבות החלטת הנתבע, הגיש התובע, באופן עצמאי ועוד בטרם קבלת ייצוג משפטי, כתב תביעה, בו טען כי ביום 25.8.16, נפגע בזמן פריקת סחורה במחסן וחש כאב שלווה בדקירה חדה בגב.

6.הנתבע הגיש כתב הגנה, בו חזר על האמור במכתב הדחייה, הכחיש קיומו של אירוע תאונתי וטען כי מצבו של התובע הינו תוצאה של מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודתו.

עוד הוסיף הנתבע, לחילופין ולמען הזהירות, כי בכל מקרה השפעת האירוע הנטען והמוכחש על הליקוי לו טוען התובע בתביעתו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

7.בשים לב למחלוקת העובדתית, לא היה מנוס מקביעת התיק לשמיעת ראיות.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ואילו הנתבע, הגיש את הודעתו של התובע לחוקר.