א.מ. נ' המוסד לבטוח לאומי

עניינו של הליך זה בטענות התובע, נפגע פעולת איבה, כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה לדיוני ועדה רפואית לעררים ולהחזר הוצאות בגין רכישת קנביס רפואי. 

הנתבע עתר לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה.

רקע עובדתי

1.התובע, מר א.מ. (להלן – המבוטח) זכאי לקצבת נכות כללית החל מיום 30.5.99, בין השאר על יסוד קביעות הוועדות הרפואיות בענף ביטוח נכות בדבר קיומה של לקות נפשית.

2.בחודש 11/00 שהה המבוטח בסמוך למקום בו אירע פיגוע טרור בעיר חדרה.

בפסק-הדין בו"ע (מחוזי ת"א) 1340/07 מיום 23.5.11 נקבע כי המבוטח הוא נפגע פעולת איבה.

בין השאר נפסק באותו הליך כי על אף שתפקודו של המבוטח לפני אירוע האיבה היה "לקוי וחלש", הרי שפחדיו גברו לאחר האירוע ותפקודו נפגע, כך ש"המסקנה היא שעל אף הרקע הבעייתי הנפשי ממנו סבל העורר לפני האירוע, הרי הפיגוע גרם לו לחרדה מסוג שלא היתה לו. הוא היה חלק מהאירוע על אף זאת שלא היה לו קשר עין עם הפיצוץ. אני מחליטה כי העורר הוא נפגע פעולת איבה".

3.הועדות הרפואיות בענף ביטוח נפגעי איבה שהתכנסו בעניינו של המבוטח קבעו כי לא נותרה נכות המתבטאת באחוזים בעקבות אירוע האיבה, וכי אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום הנפשי לבין אירוע האיבה.

א.ביום 18.8.11 קבע הפוסק הרפואי כי המערער סובל מסכיזופרניה לא ספציפית ומהפרעת אישיות חרדתית הימנעותית, כי אירוע האיבה לא היווה קו שבר בתהליך התפתחות המחלה הנפשית ולא הוסיף לעוצמת החרדות או הסימפטומים מהם הוא סובל, ולפיכך יש לקבוע כי אין נכות נפשית בעקבות אירוע האיבה וכי אין קשר סיבתי בין התלונות לפיגוע.

ב.על החלטה זו הוגש ערר מכוחו התכנסה ועדה רפואית לעררים ביום 22.12.11 שקבעה אף היא כי לא נותרה נכות נפשית הקשורה סיבתית לאירוע האיבה.

ג.על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מחודש 12/11 הוגש ערעור לבית הדין האזורי (בל (חי') 31109-09-11). באותו הליך ניתן פסק-דין על יסוד הסכמת הצדדים כי העניין יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבחן קיומה של תסמונת בתר חבלתית בהתייחס למסמכים שצוינו בפסק-הדין.

ד.הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.6.12 שבה וקבעה כי בעקבות האירוע נותרו 0% נכות, כי אין עדות ממשית אובייקטיבית המצביעה על קיומה של הפרעה בתר חבלתית שהתפתחה כתוצאה מאירוע האיבה וכי אין קשר בין הליקוי הנפשי ממנו סובל המבוטח לבין אירוע האיבה.

ה.בערעור שהוגש על החלטה זו (בל (חי') 22273-07-12) נפסק ביום 11.2.13 כי תתכנס בעניינו של המערער ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה שתדון בעררו.

ו.בתאריכים 18.6.13 ו- 6.8.13 דנה ועדה רפואית לעררים בעניינו של המבוטח וקבעה כי בעקבות אירוע האיבה נותרו 0% נכות. הוועדה קבעה כי בהתאם לחומר הרפואי המבוטח סבל מתחלואה נפשית בטרם אירוע האיבה משנת 2000 וכי מצבו הנפשי אינו קשור לאירוע זה.