מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני תביעה להכיר בפגיעה בעמוד שדרה צווארי של התובע (להלן - "הפגיעה") כ"פגיעה בעבודה" על פי עילת ה"מיקרוטראומה".

2.הנני ממנה את ד"ר נחמיה בלומברג, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית-הדין ליתן חוות דעתו בעניינו של התובע, ד.מ. בשים לב לעובדות המפורטות להלן.

3.א.התובע יליד 1956.

ב.התובע עבד כנהג טרקטור בחברת אורון פוספטים בשנים 1977-1978 למשך 5 חודשים. בעבודתו זו נהג התובע על פני שטח סלעי ולא סלול.

ג.בין השנים 1978-1989 עבד התובע במשך תקופה מצטברת של כ-4.5 שנים בחברת אגד (תקופה של 19 חודשים רצופים, 12 חודשים רצופים ו-22 חודשים רצופים). בעבודתו זו נהג התובע לא פחות מ-8 שעות ביום בין 6-7 ימים בשבוע. התובע נהג בעיקר באוטובוס מסוג טייגר (80% מהתקופה) ולעיתים על רכב חדיש יותר מסוג מרצדס (20% מהתקופה). במחצית תקופת עבודתו נהג התובע באוטובסים עם כיסא הידראוליים ובמחציתה על כיסאות שאינם הידראוליים. ברכבים שבהם נהג התובע מנגנון בולמי הזעזועים בין השילדה למרכב, היה מבוסס על קפיצים ולא על מתלה אוויר משופר. העבודה בוצעה בכבישים סלולים.

ד.בין השנים 1986-2008 עבד התובע לסירוגין תקופה המצטברת העולה כדי 8.5 שנים כנהג הסעות. בעבודה זו נהג התובע על אוטובוסים חדשים עם כיסאות הידראוליים. שנתיים נוספות עבד התובע כנהג מיניבוסים. עבודת הנהיגה של התובע התפרסה על 6 שעות נהיגה לאורך היום. התובע עבד בממוצע בין 3-6 ימים בשבוע. הנהיגה בוצעה בעיקר על כבישים סלולים.

ה.בין השנים 2010-2013 עבד התובע באגף שפ"ע של קרן לפיתוח דימונה במשך כ-3.5 שנים כנהג משאית טאוט. הגה המשאית מצוי בצד הימני של הרכב ועל כן נדרש התובע להפנייה חזקה של הראש לכיוון שמאל תוך מאמץ גדול מהרגיל. בעבודה זו נדרש התובע לנסיעה איטית תוך שהיה עליו להביט כל העת לצדדים וכלפי מטה לחלון המפעיל ברצפת הרכב. פעולה זו דרשה מהתובע תנועות חוזרות ונשנות של הפניית הראש שוב ושוב לכיוון ימין, שמאל וכלפי מטה, משך כל זמן הנהיגה. עבודתו זו בוצעה 5 ימים בשבוע שבהם נהג כ-7.5 שעות ביום. כיסא הרכב הוא הידראולי. במהלך תקופה זו נדרש התובע מעת לעת לנהוג גם על משאית אשפה כאשר הוא נדרש לפינוי של 10-20 מכולות ביום. בעת העמסת המכולה והורדתה נדרש התובע לסובב את הראש ימינה ולאחור במשך 3-4 דקות וכן הוא חש בטלטלה עזה בעת ההרמה והפריקה.

ו.מצבו של התובע הוא כמפורט במסמכים הרפואיים.

4. עת מדובר בהכרה בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, סדר בחינת הדברים הוא כמפורט להלן:

ראשית יש לבחון - האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי ממנו הוא סובל. על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו על הליקוי. דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על הליקוי, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו. יובהר, כי בשלב זה לא נדרשת התייחסות למידת ההשפעה שעל מצבו הרפואי של התובע, ואין הכוונה כי תנאי העבודה תרמו ל-50% ממצבו הרפואי של התובע, אלא האם תנאי העבודה גרמו במידה כלשהי למצבו הרפואי של התובע או להחמרת מצבו הרפואי של התובע, בסבירות של 50% ומעלה.

בשלב השני, ככל שנקבע קשר סיבתי כאמור לעיל, יש לבחון את שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת מיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות.

5.על רקע ההבהרה כאמור, מתבקש המומחה היועץ הרפואי להשיב על השאלות הבאות: -