ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

הרקע וההליך

א.בתביעה שבפנינו עותר התובע, יליד 12/1978, להכיר בעבודתו בשיש, כגורם לפגיעתו מ- 16/11/2012 ולפיה: "לא היה לי אויר לנשום" (נ/1; הוגשה לנתבע 04/07/2013) (פגיעה נשימתית).

ב.באישור המעסיק (שיש "טורג'מן") צויין כי הועסק במשרה מלאה, 5 י"ע, מ- 01/04/2010 וכי "עבודתו נגעה בעיבוד, הכנה והרכבת מצבות", 8 שעות ליום. עסק בחפירת בורות לקבורה, יציקת בטון לקברים והרכבת מצבות. חלק מהכנת המצבות עבד גם עם מכונות ליטוש "וליטש אבן טבעית כשעה ביום בממוצע. מצבות בנויות מאבן טבעית ולא מלאכותית" (נ/2).

ג.כפי שהובהר בדיון הקד"מ הליקוי הנטען הוא "בעיה נשימתית" (ואין אבחנה לסיליקוזיס) ומשכך, יש לבחון תביעתו כמיקרוטראומה (ולא מחלת מקצוע).

(ראה החלטת השופטת מ. לויט מ-23.12.15 המעבירה להוכחות).

ד.התובע טען כי עבד הרבה שנים בעיבוד שיש (אלא שלא הציג איזשהי אסמכתא לכך, ולו כבקשת הנתבע, ע"מ שתבחן תביעתו כדבעי). יובהר כי לתצהירו צרף תדפיס דיווחים במל"ל ("א") – כשהוא עצמו מוסיף הרישום "שַיש" לגבי חלקם, הגם שאין כל אסמכתא לכך.

עוד ראוי לציין כי ב"א" – ניתן לציין תקופות עבודה אצל מעסיקים העובדים בשיש (כעולה משם המעסיק) כדלקמן: 11/98, 11/00 – 2/01, 5/01 – 7/01, 4/02 – 8/02, 12/05 – 4/06 ("חזן"), 11/05 והמעסיק טורג'מן 4/10 – 2/13 – אך אין לדעת במה ואיך הועסק במדוייק.

טוען התובע בתצהירו כי בתקופת עבודתו אצל חזן סופקו לו מסכות, אך לא השתמש בהן כי גרמו לו לפצעים בפה. עוד טען כי העובדים עישנו ולא הוסברו הסיכונים (באי חבישת מסיכה ובעישון) ולא פיקחו שישתמש במסיכה.

באשר לעבודתו ב- 09/2004 (חסון-צהלה) טען כי עבד בשיש למטבחים ולא נהג לחבוש מסיכה.