ב"ל 40404-08-13 בראבר נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בתיק זה מונה מטעמו של בית הדין דר' אורי אופנהיים, כמומחה רפואי בתחום הרפואה האורטופדית. דר' אופנהיים המציא את חוות דעתו והשיב לשאלות שהופנו אליו.

בפנינו בקשה מטעם ב"כ התובע לפסילת חוות הדעת ומינוי מומחה רפואי במקומו, באשר לדעתו "קביעת המומחה מבוססת על קביעות עובדתית שנקבעו ללא סמכות וללא כל בסיס משפטי".

בעיקר יוצא ב"כ התובע כנגד קביעת המומחה הרפואי, לפיה לא קיים קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בגב לבין תנאי עבודתו. לגישתו, עולה מחוות הדעת כי המומחה כלל לא התייחס לרקע העובדתי שנקבע על ידי בית הדין, ובכך הקנה לעצמו סמכויות שיפוטיות בהתאם לרקע עובדתי שהמציא.

2.בתגובתה לבקשה, הביעה ב"כ הנתבע התנגדות לפסילת המומחה.

3.בהנחיות שהוצאו מטעמה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין מומחים יועצים רפואיים הובאו, בהקשר בו עסקינן, ההנחיות הבאות:

סעיף 16 להנחיות מבהיר את הכלל המרכזי, והינו כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה".

סעיף 18 להנחיות מתייחס למינוי מומחה אחר, ומבהיר כי "מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם.

באותם מקרים בהם נמצא, מתוך חוות דעת המומחה ועל פי החומר הרפואי, כי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין אינן מדויקות, אל לו לבית הדין לפסול את המומחה אלא עליו לשקול תיקון המסכת העובדתית על סמך חוות דעת המומחה.

מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון".

במאמרו של כב' נשיא בית הדין הארצי, השופט (בדימוס) אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).