ב"ל 40242-09-14 מאלי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 10.7.2014 (להלן - הוועדה).

2.המערערת נפגעה ביום 28.4.13 במהלך עבודתה כמטפלת בקשישים. בהתאם למכתב ההכרה של פקיד התביעות מיום 9.6.13 , הפגימות שהוכרו כתוצאה מאותה פגיעה הן: "שבר בברך רגל ימין".

3.לאחר קרות הפגיעה בעבודה, פוטרה המערערת מעבודתה, הוגשה מטעמה תביעה לגימלת הבטחת הכנסה, והמערערת הופנתה ללשכת התעסוקה. לטענת המערערת, ביום 15.12.13 עת התייצבה בלשכת התעסוקה הותקפה מילולית בידי המאבטח במקום.

עוד טוענת המערערת כי ביום 22.12.13 הוחלט לשלול ממנה שלא כדין את הגימלה בעילה המוטעית של סירוב לקבל את העבודה שהוצעה לה. המערערת טענה כי החלטה זו נבעה משיקולים זרים, בשל תלונה שהגישה המערערת במשטרת ישראל כנגד המאבטח במקום, ותוך התעלמות ממגבלותיה הרפואיות.

לעניין זה צרפה המערערת את מכתבו של היועץ המשפטי ללשכת התעסוקה מיום 12.3.14 שברר את תלונתה ואישר כי בדיקה העלתה כי התנהגותו של המאבטח במקום היה גסה ובוטה. גם באשר לרישום סירוב מצד המערערת להצעת העבודה – צוין במכתב היועץ המשפטי של שירות התעסוקה כי יש לבטל את רישום הסירוב וכי עד לקבלת החלטתה הסופית של ועדה רפואית היה על הלשכה להציע עבודות שמתאימות למיגבלות המבוטח ובהתאם להצהרתו.

המערערת טוענת, כי יש לראות בשרשרת האירועים כמתואר לעיל, החל מהפגיעה שהוכרה, לרבות התקיפה המילולית על-ידי נציגי שירות התעסוקה והרישום המוטעה של סירוב לעבודה מצדה – כ"מקשה" אחת לעניין הערכת נכותה.

4.לאחר שוועדה רפואית קבעה למערערת 10% נכות זמנית, הגישה המערערת ערר, מכוחו התכנסה הוועדה נשוא הערעור. הוועדה קיימה מספר ישיבות:

א.ביום 8.5.14 התכנסה הוועדה בהרכב שכלל מומחים בתחום האורטופדיה, נוירוכירורגיה וכירורגיית כלי דם. בפרוטוקול צוינו תלונות המערערת בתחום האורטופדי וציינה כי הונח בפניה מכתב הפסיכולוגית ד"ר חיה טרטקובסקי. בין ממצאי הוועדה צוין כי: "מתהלכת תוך סיבוב חיצוני של כף הרגל. עולה ויורדת מספת הבדיקה בכוחות עצמה. טוענת שאינה יכולה לעמוד על קצות האצבעות. בדיקת ברך ימין אין תפליט תוך מפרקי. הנעת הפיקה לצדדים אינה מעוררת רגישות. היקף שרירי הירך מימין וכן היקף שרירי השוק דומים – אין דלדול שרירים ברגל ימין. יישור אקטיבי חסר °5 וכיפוף °120. ניסיון להנעה פסיבית מעבר לטווחים אלו מלווה בכאב ולכן הופסק". בשלב זה עצרה הוועדה את הדיון לצורך קבלת חוות-דעת יועץ פסיכיאטרי.

ב.ביום 8.6.14 נבדקה המערערת על-ידי הפסיכיאטר היועץ לוועדה. בין ממצאי הבדיקה ציין היועץ כי: "נכנסת בגפה, מפגינה צליעה, מוסרת תלונות כביטוי למצב מתמשך ללא עדות לתסמונת עיקרית של PTSD. קיים מרכיב אישיותי בולט. משייכת את ההחמרה במצב לא רק לאירוע הנדון לאירוע נוסף של תקיפה ולמרות הערת הבודק שהעניין עלול להשפיע על קביעת האחוזים המשיכה לטעון כי זה גורם סיבתי". היועץ סיכם את בדיקתו כך: "מדובר באישה בעלת רקע נפשי "עשיר" כגון שרשרת משברים ו"נפילות" במהלך החיים המלווים בטיפול תרופתי ופסיכולוגי מתמיד. לדעת היועץ אין קשר סיבתי בין תלונותיה הנפשיות ומצבה הנפשי לאירוע הנדון. היועץ מציין כי במהלך מסירת תלונות כאשר העיר לתובעת כי איזכור של אירוע נוסף עלול להשפיע על קביעת הנכות הגיבה התובעת בטענות כי היועץ לא נותן לה להתבטא, מפגין "חוסר הבנה" לבעיותיה וניסתה לטעון כי לא מקשיבים לה והמערכת דוחה אותה באופן שיטתי".

ג.הוועדה התכנסה לישיבתה המסכמת ביום 10.7.14 וציינה כי עיינה בחוות-דעתו של היועץ הפסיכיאטר וכי היא מקבלת את מסקנותיו לפיהן אין קשר סיבתי בין תלונותיה הנפשיות ומצבה הנפשי לבין האירוע הנדון. הוועדה ציינה את אבחנתה בדבר "מצב אחרי שבר ללא תזוזה בפיקה ימנית", ציינה כי היא דוחה את הערר וקבעה למערערת 10% זמנית לתקופה 1.1.14 עד 30.4.14.