ב"ל 39945-10-14 ב' ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף ביטוח נכות מיום 27.1.14 שקבעה כי למערער 67% נכות רפואית משוקללת (להלן – הוועדה).

בעקבות ההחלטה נשוא הערעור נקבעו למערער על-ידי פקיד התביעות בהחלטתו מחודש 4/14 65% אי כושר. החלטת פקיד התביעות יחד עם קביעת הוועדה נשוא הערעור פורטו במכתב המשיב מיום 29.4.14.

2.טענות המערער:

א.החלטת המשיב מיום 29.4.14 לא הומצאה כלל למערער, ונודע לו על קיומה רק בעקבות בירורים מצידו במהלך חודש 8/14. בנסיבות אלה אין לומר כי הערעור הוגש לאחר שחלף המועד להגשתו.

ב.קביעת הוועדה לפיה אין מקום לקבוע נכות בשל מחלת הפיברומאלגיה, שעה שנקבעת נכות בגין מחלת מפרקים וכי אין עדות לקיומה של דלקת מפרקים פעילה – מוטעית. בעניין זה היה על הוועדה להתייחס במנומק לאמור במכתבו של פרופ' רובינוב המטפל במערער (מע/1) , ממנו ניתן היה ללמוד על קיומה של דלקת מפרקים פעילה ואגרסיבית שאינה מגיבה לטיפול התרופתי.

ג.התייחסותה של הוועדה לחוות-דעתו של פרופ' בוסקילה (מע/2) היא חלקית ולא מנומקת. גם מהאמור בחוות-דעת זו ניתן ללמוד על קיומה של דלקת מפרקים פעילה וקיומה של תסמונת הפיברומאלגיה.

ד.היה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה, בהתחשב בכך שאחד מליקוייו העיקריים של המערער, מחלת הקרוהן, מצוי בתחום מומחיות זה.

3.המשיב טען, כי אין מקו לדון בערעור שכן הוגש לאחר המועד שנקבע בדין להגשתו.

לגופן של הטענות נטען, כי הוועדה התייחסה כנדרש לאמור בחוות-הדעת של פרופ' בוסקילה, כי אין מקום לדון במנומק בנתונים העולים מהמכתב הרפואי של פרופ' רובינוב שאינו בגדר חוות-דעת וכי לא התקיימו הנסיבות המצדיקות הכללת מומחה הרפואי בתחום הגסטרואנטרולוגיה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לדחות הערעור, וכי דין טענת המשיב בדבר התיישנות – להתקבל, הכל מהנימוקים שיפורטו להלן.