אלהאליה נ' המוסד לביטוח לאומי

1. ביום 12.1.2015 הגיש התובע טופס דין וחשבון לנתבע וביקש להכיר בו כתושב ישראל. משלא התקבלה על ידי הנתבע (להלן: המוסד) החלטה, הגיש התובע ביום 17.6.2015 את התביעה שבכותרת בה עתר להורות למוסד ליתן החלטה בתביעתו.

2. בכתב ההגנה מיום 9.7.2015 הודיע הנתבע, כי החליט להכיר בתושבותו של התובע מיום 1.4.2014 ועל כן התייתר המשך ברור ההליך.

3. לפתחנו נותרה שאלת הוצאות המשפט להן עותר התובע. המוסד הותיר את העניין לשיקול דעת בית הדין עם זאת הדגיש, כי ההחלטה שקיבל אינה קשורה בתביעה שהוגשה לבית הדין וכי האיחור במתן ההחלטה נבע מהמצב הביטחוני שמנע משך זמן מה ביצוע חקירה. כן הזכיר כי הודיע דבר החלטתו בסמוך למועד הגשת התביעה.

4. הלכה פסוקה היא כי מקום בו מובילה תביעה לפתרון עניינו של תובע וגם אם לא נדרש בסופו של יום ברור לגופו של עניין, זכאי הוא להוצאות משפט. בסיס החיוב הוא כפל התעריף הנהוג בסיוע המשפטי. עם זאת נתון לבית הדין שיקול דעת אם לסטות מהתעריף האמור במקרים המתאימים.

5. בשים לב לאבני בוחן אלה דעתי היא כי אכן יש מקום להפחית במקרה זה את התעריף הנהוג. זאת בשים לב לטענות הנתבע ובפרט לשלב המקדמי בו התייתר המשך ברור ההליך. מעבר לדרוש אוסיף, כי לו היה המוסד מודיע לתובע בזמן אמת מדוע נדרשת לו שהות לקבלת החלטה יתכן שניתן היה לייתר גם הליך זה ובכך היו נחסכים משאבים ציבוריים שגם הנתבע אמון עליהם.

6. כללם של דברים, בנסיבות העניין יישא התובע בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח התובע בסכום כולל של 1,100 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין למוסד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ו, (23 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.