ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

רקע כללי

1.לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 22.6.15, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן - החוק), אשר התכנסה בעקבות פסק דינו של בית דין זה (כב' השופטת הרמל, ב"ל 47322-06-14, מיום 3.3.15; להלן - פסק הדין).

2.ביום 25.11.98 נפגע המערער בתאונה, שהוכרה כתאונת עבודה.

3.וועדה מיום 12.5.14 קבעה למערערת 10% נכות אורטופדית, לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- רשימת הליקויים; התקנות, בהתאמה), וכן 1% נכות בגין צלקת לפי סעיף 75 (1)(א)-(ב) (מותאם).

4.על החלטה זו הגישה המערערת ערעור וביום 3.3.15 ניתן פסק הדין, על יסוד הסכמת הצדדים, כדלקמן:

" עניינה של המערערת יושב אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תפעל כדלקמן:

1.הוועדה תשקול את קביעתה בתחום הנוירולוגי לאחר שתיוועץ במומחה רפואי בתחום זה אשר יערוך למערערת בדיקה קלינית וינמק את קביעתו.

2.בתחום האורתופדי הוועדה תנמק את ההחלטה בשים לב לקיומו של סעיף ליקוי 37(3) הדו ספציפית בקיבוע עמוד השדרה הנובע מהתאונה ותשקול בשנית את הנכות שנקבע למערערת בתחום האורתופדי.

3.המערערת ובא כוחה יוזמנו לטעון בפני הוועדה והוועדה תנמק את החלטתה".

5.הוועדה התכנסה על פי הוראות פסק הדין ביום 13.4.15., ורשמה את תלונות ב"כ המערערת, כדלקמן:

"עוה"ד מפנה לפסה"ד ומבקש להפנות לנוירולוג... בעמ"ש מתני בוצע קיבוע ולא מדובר בהגבלה קלה. מבקש להסביר מדוע 37(3) לא מותאם. מוגבלת בצורה בינונית ולא מתאים להבלה קלה. מפנה למה שנרשם בוועדה על ידי פרופ' ביקלס שמדובר בקיבוע. גם צוין שמדובר בהגבלה בינונית. מדוע לצלקת ניתן 1%".