א.פ. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.התובע פנה לנתבע, טען כי נפגע בכף רגלו השמאלית ביום 30.12.12 תוך כדי ועקב ביצוע עבודתו, וביקש להכיר באירוע האמור כתאונת עבודה.

הנתבע דחה את תביעת התובע, וזאת מטעמים פרוצדורליים הנוגעים לחוסר במסמכים שהתבקש התובע להמציא לנתבע, ובכתב ההגנה שהוגש בתיק הוכחשה גם עצם התרחשותו של האירוע הנטען.

מכאן התביעה שלפנינו.

2.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, ונחקר בפנינו בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבע, כמו כן שמענו את עדותו של העד מטעם הנתבע מר עודד רביד (להלן: "מר רביד").

זה המקום לומר שהתרשמותנו מעדותו של התובע הייתה שאמר דבריו בכנות, ותיאר בפנינו את ההתרחשויות הרלבנטיות נכוחה, ועדותו הייתה מהימנה בעיננו.נ

3.משכך, על בסיס עדות התובע והמסמכים שהובאו בפנינו, אנו קובעים את העובדות כדלקמן –

א.התובע עצמאי, ושימש במועד הרלוונטי כסוכן ביטוח.

ב.ביום 31.12.12, בשעה 16:00 לערך, במהלך ביצע עבודתו לחידוש פוליסת ביטוח לאחד מלקוחותיו ("רביד אריה הובלות"), התובע נפגע בכף רגלו השמאלית, וזאת כאשר מלגזה שהייתה נהוגה על ידי מר רביד עלתה עם גלגלה האחורי על כף רגלו.

ג.לאחר שנפגע, התובע פנה לבית חולים העמק לקבלת טיפול רפואי.

4.ב"כ הנתבע ביקשה לטעון כי אין להתייחס לעדותו של התובע כמהימנה, תוך שהיא מפנה לשני נימוקים עיקריים לעניין זה –

ראשית – גרסתו של מר רביד, ולפיה הכחיש מכל וכל עצם התרחשות האירוע, עומדת בסתירה לגרסת התובע ביחס לעצם התרחשות האירוע. לטענתה, "למר עודד רביד יש גם השערה מדוע ולמה התובע "הלביש" את הפגיעה ברגלו עליו, וזאת מהטעם שהוצא ממנו תיק ביטוח בשווי כספי רב ביותר".

שנית – "מטופס המיון עולה תמיהה גדולה ביותר לגבי המדבקות אשר הוחלפו שם, שעה שהתובע מודה בכך שאשתו עובדת בבית החולים ושעה שלא הובא לכך כל הסבר".