י.א.ח. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.2.2016 (להלן: הוועדה).

1. העובדות

2. המערער, יליד 1966, טבח במקצועו.

   פגיעת המערער ביד ימינו הוכרה כמחלת מקצוע על ידי המשיב.

    

3. ביום 27.12.2015 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה מדרג ראשון). הוועדה קבעה כי פגיעתו של המערער "הוכר ע"י המל"ל כמחלת מקצוע CTS מימין. בבד' קלינית ללא פגיעה מוטורית. נכותו 10% לפי סעיף 31(4)(א)(II) מ-20.7.15".

   כמו כן, דנה הוועדה בהפעלת תקנה 15 וקבעה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו.

    

   בנסיבות אלה, קבעה הוועדה מדרג ראשון כי נכותו של המערער היא בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(II) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

    

4. הן המערער והן המשיב הגישו עררים על החלטת הוועדה מדרג ראשון. המערער טען כי נכותו גבוהה יותר מזו שנקבעה על ידי הוועדה ואילו המשיב טען כי יש להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו.

    

5. ביום 22.2.2016 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה). הוועדה שמעה את טענות המערער ובא כוחו, בדקה את המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא: