ב"ל 35002-02-18

1.התובע הגיש תביעה נגד החלטת ועדת הרשות של הנתבע מיום 17.1.18 שדחתה את תביעת התובע להכיר בו כנכה נזקק מיום 1.9.16 ועד ליום 30.11.17. התובע נפגע בשנת 2015 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. כתוצאה מפגיעה נקבעה לו נכות זמנית אורתופדית ונפשית בשיעור של 55% עד ליום 30.11.17.

לטענתו הוועדה טעתה בכך שהסתמכה על כך שהוא קיבל דמי אבטלה מאחר שגם בתקופת דמי האבטלה לא היה כשיר לעבודה וכן טוען שוועדת ההשמה לא בחנה כלל את תיקו האישי אלא התייחסה אך ורק לתיקו האורתופדי ועל כן קביעתה שהוא מסוגל לעבוד בעבודה משרדית היא קביעה שגויה מיסודה והראיה לכך שהוא לא נקרא ואפילו פעם אחת לעבודה במשך 175 ימים בהם קיבל דמי אבטלה. כמו כן טוען התובע שטעתה הוועדה כאשר הסתמכה על קביעות ועדת ההשמה של שירות התעסוקה. לטענתו הוא פנה לשירות התעסוקה כי נציג הנתבע הפנה אותו לשירות התעסוקה לקבל דמי אבטלה.

2.הנתבע טוען שלא נפל פגם בהחלטת וועדת הרשות. ההחלטה התקבלה באופן סביר ומנומק מאחר שקיבל באותה תקופה דמי אבטלה וכן מהסיבה שלתובע יש סיכוי סביר לעבודה באותה תקופה.

3.בהתאם להחלטת ועדת הרשות מיום 22.8.17 הנתבע הכיר בתובע כנכה נזקק לתקופה מיום 25.8.15 ועד ליום 31.12.15. התקופה שבמחלוקת היא מיום 1.8.16 ועד ליום 30.11.17.

מיום 1.1.16 ועד 31.8.16 הנתבע דחה את התביעה להכרה כנכה נזקק כי לתובע שולמו דמי אבטלה ובגין התקופה שמיום 1.9.16 ועד 31.12.17 נדחתה התביעה כי הוועדה כתבה שיש לתובע סיכוי סביר לעבודה.

4.ועדת הרשות מיום 26.12.17 התכנסה בנוכחות התובע ובא כוחו, ב"כ התובע אמר לוועדה:

"ועדת הרשות החליטה לדחות את התביעה בגין תקנה 18 מיום 1.9.16 מהסיבה שיש למבוטח סיכוי סביר לעבודה. מדובר באדם שהוכר בנכות זמנית בשיעור של 55% מיום 25.8.15-30.11.17. המבוטח מטופל בארבעה תחומים שונים וכן הנכות הזמנית נקבעה בשל 2 תחומים שונים (נפשי, אורטופדי). אין חולק כי המבוטח אינו עובד, אינו משתכר ואינו מסוגל לעבודה קרוב ל-3 שנים. מעיון בתיק הרפואי ניתן לראות שיחות שבועיות, אינטנסיביות, מגיש לוועדה כרטיס פסיכיאטרי + פסיכולוגי מלא מהמרכז לבריאות הנפש. במשך קרוב לשנתיים האחרונות כמעט במשך כל שבוע מקבל טיפול פסיכולוגי ובמשך כל חודש טיפול פסיכיאטרי.

מבחינה אורתופדית סובל מפגיעות חמורות  מאוד כפי שציינו בוועדה דרג ראשון ובוועדת הערר ויצוין כי המוסד עצמו ערער על החלטת דרג ראשון ובערעור עצמו החליטה ועדת הערר שלא להוריד הנכויות הזמניות אלא להעלותם בחמישה אחוזים.

כיום מטופל במרפאת כאב נוכח סיום הטיפול האורטופדי, נוטל כדורים נרקוטיים לשיכוך הכאב בחלקי גופו. מגיש תיק שלם של מרפאה אורתופדית וכאב לוועדה התיק רלוונטי לתאריכים שבהם נדחתה תביעתנו לנכה נזקק. מגיש 2 חוות דעת פרטיות הן בתחום האורטופדי והן בתחום הפסיכיאטרי שבהם נקבע באופן חד משמעי כי נכותו התפקדותית הינה בשיעור של 100% וכי אינו מסוגל בעבודה.

לסיכום נבקש לאשר את התביעה לנכה נזקק החל מיום 1.9.16 ועד תום מועד הנכות הזמנית קרי 30.11.17.

היו 2 ועדות בשירות התעסוקה. אין חולק שקיבל ימי אבטלה במשך 175 ימים יחד עם זאת בתום דמי האבטלה לא השתכר. החל מיום 1.9.16 הפסיק לחתום אבטלה. טוען שגם במידה ושירות התעסוקה הציעה איזושהי מסוגלות לעבודה (למרות שמפי המבוטח לא הוצעה עבודה כלל) מצבו מיום 1.9.16 ועד 31.11.17 לא אפשר מסוגלות לכל עבודה. טענה זו מבוססת במסמכים רפואיים עדכניים וחוות דעת.

מפי המבוטח: נאמר לי שאיני מסוגל לעבוד ולא שלחו אותי לעבודה".

ועדת הרשות בהחלטתה מיום 13.1.18 קבעה כי בהמשך לפרוטוקול ועדת הרשות מיום 26.12.17 התקבל אישורי ממצאי הוועדה לבדיקת כושר מטעם שירות התעסוקה מתאריכים 10.8.16, 13.7.16, על פיהן התובע מסוגל לעבודה ללא עבודה פיזית מאומצת. כמו כן שולמו לתובע דמי אבטלה לתקופה ינואר – אוגוסט 2016 ועצם פנייתו לשירות התעסוקה כאמור מעידה על מסוגלות לעבודה כלשהי בהתאם להתייעצות עם ענף נפגעי עבודה.