ב"ל 34231-05-14 ויצמן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26/3/14 (להלן: "הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 0% מיום 8/8/12 (להלן: "ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 26/3/14, בהרכב מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואה פנימית. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער, עיינה הוועדה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה. המערער אובחן כסובל מ"חבלה אקוסטית באוזן ימין ללא טנטון קבוע". הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ולאחר שעיינה בחוות דעתו של פרופ' יואכימס ציינה הוועדה שהיא מסכימה ש"השמיעה באוזן הימנית היא המייצגת את הנזק מרעש בשתי האוזניים". הוועדה קבעה כי "לאור בדיקת השמיעה, ליקוי השמיעה בתדרי הדיבור מזכה ב- 0% [נכות] בלבד".

באשר לתלונת הטנטון קבעה הוועדה כי "אין זה סביר שעוצמת הצפצופים באוזניו תהיה כזאת שתישמע גם בסביבה רועשת ואפילו בסביבה שהרעש שבה נמוך מאשר בסביבת עבודתו של המערער". הוועדה הסבירה כי השמיעה המקסימאלית באוזן ימין היא 35 דציבל, ומכאן שרעש בעוצמה העולה על 40 דציבל ממסך את הטנטון. בהתייחס לאוזן שמאל קבעה הוועדה כי ליקוי השמיעה בתדרים הגבוהים הוא חמור יותר מאשר ליקוי השמיעה באוזן ימין, ולכן ייתכן שנגרם למערער טנטון בעוצמה גבוהה יותר, אך הוא אינו קשור לחשיפתו לרעש אלא לתהליך תחלואי, כפי שקבע גם מומחה מטעם המערער.

לסיכום, קבעה הוועדה למערער נקבעה נכות כדלקמן:

0% נכות בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד1)

0% נכות בגין טנטון, לפי פריט ליקוי 72(1)(א1).

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

3.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סמכות פקיד התביעות לעניין הכרה בטנטון וסמכות הוועדה הרפואית לעררים

4.במכתב פקיד התביעות מיום 4/8/13 צוין כי תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה בגין ליקוי שמיעה וטנטון הוכרה כמחלת מקצוע.