ב"ל 34070-12-13 כהן פייר מיקאל נגד המוסד לביטוח לאומי

1.לפני בקשת הנתבע למחיקת התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית.

2.סעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע:

"לבית הדין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה למעט לפי פרק ח' –

(3) שלמבוטח או של מי שהיה מבוטח של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה".

3.בכתב התביעה טוען התובע כי הינו עצמאי,וכי צבר חוב אצל הנתבע והוטל עיקול על רכבו.

הצדדים הגיעו להסדר אודות תשלום החוב ובעקבות ההסדר, ניתן אישור על ידי הנתבע לשחרור הרכב ממחסני העיקול.

כשפנה התובע אל מחסני העיקול לשחרור הרכב הוסבר לו כי הרכב כבר נמכר.

התובע טוען כי הרכב נמכר 5 ימים ממועד התפיסה ועד אישור המכירה וזאת בניגוד לתקנה 27 (א) לתקנות ההוצאה לפועל.

התנהלותו של הנתבע גרמה לתובע נזק של 34,000 ₪ שהוא מחירו של הרכב על פי מחירון לוי יצחק.

לפיכך עותר התובע לתשלום של 34,000 ₪.

4.הנתבע טוען כי מדובר בטענות נזיקיות לפיהן הנתבע התרשל, שכן היה עליו להמתין 14 יום מיום תפיסת הרכב ועד למכירתו.

טענות אלה אינן נוגעות לביטוח לפי החוק ולפיכך הסמכות לדון בהן הינה לבית משפט השלום.

5.התובע טוען כי התובע הינו "מבוטח" והמחלוקת נוגעת לדמי הביטוח שהתובע היה מחוייב לשלם על פי החוק .