דוד בורג'ל נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11/11/2009 אשר קבעה כי היא דוחה את הערר ולא משנה את החלטתה מיום 19/5/2009.

טענות המערער:

2.החלטת הוועדה VOID - אין כל תוקף להחלטת הוועדה הרפואית לעררים שכן החלטתה זו דינה כאילו לא נעשתה וכינוס הוועדה ללא הצדדים כאילו לא כונסה, שכן היא ניתנה בניגוד לפסק דין מפורש לפיכך נושא ההתיישנות אינו רלוונטי ומכתבי המוסד לפיהם יש 30 יום לערעור, אינם תקפים מקום בו פסק הדין למעשה לא קויים.

3.הוועדה לא רק שלא זימנה את המערער ובא כוחו להשמיע טענותיהם בתיק דנן אלא שגם לא התייחסה עניינית לאמור בחוות הדעת של פרופ' רפפורט ולמכתבו של פרופ' פלומן שעמדו בפניה.

4.לעניין טענת ההתיישנות – טענה זו היא טענה שיש בצד המשיב לטעון, אך אין חובה לטעון אותה, ומצפים מגוף מנהלי כגון המל"ל, שיילך בעקבות המקובל בהליכים שבהם המדינה היא הנתבעת, שלא לטעון טענת התיישנות בכל מקרה ובכל הנסיבות.

על המשיב להראות כי בטרם נתקבלה ההחלטה להעלאת טענת ההתיישנות, בוצעה היוועצות פנימית ובחינת השיקולים לגופה של התביעה עצמה, דבר שלא נעשה במקרה זה.

טענות המשיב:

5.נוכח השיהוי המשמעותי והניכר בהגשת הערעור, וזאת כאשר אין חולק, כי המערער היה מיוצג בכל ההליכים, אין מקום למחול על טענת ההתיישנות, יהיו נימוקי הערעור גופו טובים ככל שיהיו.

6.סיכויי הערעור יכולים לשמש עילה למחילה על טענת ההתיישנות, כל עוד ההתיישנות אינה כה חריגה ובוטה.