פלונית נ׳ ביטוח לאומי

פקיד תביעות מטעם הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, דחה את תביעת התובעת, גננת במקצועה, להכרה במחלת עור בה לקתה כפגיעה בעבודה, בעקבות חשיפה לשמש ובמסלול המיקרוטראומה. מכאן תביעה זו.

התשתית העובדתית המוסכמת

בדיון שהתקיים ביום 15.07.21, הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה ברפואת עור, שיתבקש לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי, על יסוד העובדות המוסכמות הבאות:

"התובעת הינה ילידת 1958 להורים ממוצא רומני. התובעת עבדה כגננת משנת 1985 ועד לפרישתה בשנת 2020. עד לשנת 1990 עבדה התובעת 6 ימים בשבוע – מ- 8:00 ועד 12:30, החל משנה זו ועד שנת 2016 עבדה 5 ימים בשבוע - משעה 8:00 עד 14:00 והחל משנה זו ועד לסיום עבודתה עבדה במשך 3 ימים בשבוע גם כן מ- 8:00 עד 14:00. במהלך עבודתה נחשפה לשמש או לצל חלקי מאוד במשך שעתיים ביום, בעיקר בין השעות 11:00 עד 13:00.

הצל החלקי הנזכר לעיל, נוצר מכך שהחל משנת 2005 לערך החלו לתלות בד רשת מעל מתקני המשחקים שסיפק את אותו צל חלקי. החל משנת 2010 כבר היה גג קבוע מעל גני המשחקים. עד שנת 2007 לא חבשה התובעת בכלל כובע, לא מרחה קרם הגנה ולא לבשה חולצה עם שרוולים ארוכים, החל משנה זו שבה הופיעו לטענתה נגעים ראשונים, היא החלה למרוח על הפנים קרם הגנה וללבוש חולצה ארוכה. במהלך חייה התובעת לא עשתה ספורט חוץ ולא נהגה להשתזף בשמש". 

על בסיס העובדות המוסכמות שלעיל, הועבר התיק למתן חוות דעתו של ד"ר אייל פרץ, מומחה יועץ רפואי בתחום העור. 

באשר לקיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת, לרבות על דרך החמרה, קבע המומחה כך:

התובעת עבדה כגננת במשך 35 שנים ובמסגרת עבודה נחשפה לשמש או צל חלקי כשעתיים ביום. הופעת גידולים מסוג BCC ו- SCC קשורה באופן ישיר לחשיפה ממושכת לשמש, לאורך שנים.

במקרה הנוכחי, הגידולים הופיעו באזורים חשופים לשמש, והתובעת אכן נחשפה לשמש למשך תקופה ארוכה.

המינימום הנדרש להכרה בקשר הסיבתי בין העבודה לסרטן עור הוא עבודה בשמע לפחות לאורך 10 שנים במצטבר, אך לא בהכרח באופן רציף, למשך 4 שעות ביום.

התובעת נחשפה במשך 35 שנים (יותר מפי 3), שעתיים ביום בלבד (חצי מהזמן הדרוש). ניכר שהחשיפה לשמש לאורך 35 שנות עבודתה "מפצה" על חשיפה יומית קצרה יחסית. חישוב שעתי לפי 300 ימים בשנה עומד על 21,000 שעות חשיפה (שעתיים ביום במשך 35 שנים) לעומת 12,000 שעות (4 שעות ביום לאורך 10 שנים).