לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 27.10.14 (להלן: "הוועדה").
הוועדה דחתה את ערר המערערת, וקבעה כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה להשתכר.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
טיעוני הצדדים
לטענת המערערת, שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לכאבים הקשים מהם היא סובלת, וכן לא נתנה דעתה לעובדה שהיא מצויה בטיפול תרופתי הורמונלי ופסיכיאטרי, המשפיע על תפקודה הכללי, משך כל היום. עוד טענה המערערת, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בכך שלא נימקה את החלטתה ולא נתנה דעתה למגבלות הפיסיות מהן היא סובלת, הן בשל הפגיעה בכף היד, והן בשל הגלד של כריתות השד. עוד טענה המערערת, כי אינה מסוגלת לעבוד בשל נכותה בתחום הנפשי.
המערערת טענה, כי בנסיבות אלה, החלטת הוועדה עולה כדי חוסר סבירות קיצוני, המצדיקה התערבותו של בית הדין.
מנגד טען המשיב, כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. המשיב הדגיש כי תקופת המחלה הפעילה וטיפולי הכימותרפיה וההקרנות נמשכו עד לשנת 2013, ואילו כיום מחלת המערערת אינה פעילה. עוד ציין המשיב, כי הוועדה נתנה דעתה לגילה של המערערת, להשכלתה ולמכלול ליקוייה הרפואיים.
דיון והכרעה
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.