מ.א. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מ-7.2.2016 שקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 19% החל מ-2.2.15 (הועדה).

2.המערער יליד 1953 סובל מליקוי שמיעה אשר הוכר כמחלת מקצוע. ביום 14.10.15 הופיע בפני הוועדה נשוא ערעור זה. תלונות המערער בפני הוועדה היו כדלקמן:

"תלונות התובע 15-20 שנה קושי בשמיעה, בדיבור עם אנשים, יש לי בעיה בשמיעה. מפנה למכתב ד"ר יחזקאל, אנשים מ'דברים אלי אני שומע. עבדתי על טרקטור – מחפרון. קושי בהבנת הדיבור, יש מילים שלא מבין בשמיעה יש לי מכשיר שמיעה שלא עוזר לי כל כך."

3.הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקה הנוכחית:

"בבדיקה: תופיות תקינות מרכיב מכשירי שמיעה בשתי האוזניים. מגיב לקולו בצורה תקינה.

בדיקת שמיעה מ- 23.9.14 – תדרי דיבור בסביבות 40 דציבל בקו ישר . ירידה עצבית דו"צ לנתון 80 הרץ בשתי האוזניים.

בדיקת שמיעה מ- 2.2.10 – כלומר בדיקה מלפני חמש שנים זהה לבדיקה מ 23.9.14."

לאור האמור סיכמה הוועדה :

"לצורך סיכום דיון מבקשת הוועדה בדיקת שמיעה עדכנית + BERA לסף שמיעה של תדרי דיבור + OAE.

עם קבלת הנדרש יסוכם ללא נוכחות."

4. ביום 7.2.2016 התכנסה הוועדה לדיון שני בעניינו של המערער והתייחסה לממצאי הבדיקות כדלקמן:

"בדיקת שמיעה מ- 14/12/15 מכון קולות. ממוצע תדרי דיבור משמיעה עצבית 27 DB דו"צ.

אבחנות: