פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

 התובע הותקף ונפגע תוך כדי עבודתו. המחלוקת בין הצדדים היא האם אירוע התקיפה היה עקב עבודתו של התובע, או שמא מדובר בתקיפה על רקע אישי וללא קשר לעבודתו של התובע.

תמצית העובדות וטענות הצדדים 

1. התובע הועסק במועדים הרלוונטיים לתביעה כעובד אחזקה וניקיון בגן הלאומי אשקלון (להלן – הגן הלאומי).

    

2. ביום 9.7.2023, במהלך יום עבודתו, הותקף התובע על ידי מבקר בגן הלאומי ששמו נתי לוגסי (להלן – נתי ו- אירוע התקיפה, בהתאמה).

    

3. באותו היום הגיש התובע תלונה במשטרת ישראל ונפתחה חקירה כנגד נתי. כעולה מהמסמכים מתיק החקירה שהוגשו לפנינו, החשוד נתי לא אותר ולא נחקר.

    

4. לטענת התובע, טרם אירוע התקיפה הוא עסק בניקיון מדשאות הגן הלאומי והאזין למוזיקה באמצעות אוזניות, כאשר נתי ישב על ספסל בסמוך אליו. בעוד התובע מבצע את עבודתו, נתי התקדם אליו לפתע והחל להכותו בחוזקה בראשו ובפניו. התובע ניסה להתרחק ולהגן על עצמו באמצעות המלקחיים להרמת האשפה, עד שחברו לעבודה, מר ויטלי מקרוב, התקרב אליהם והרחיק את נתי מהתובע. לטענת התובע, ההיכרות שלו עם נתי הייתה אך ורק במסגרת עבודתו בגן הלאומי. לטענתו, נתי נהג לשהות באופן קבוע בשטחי הגן הלאומי, והיה מוכר כאדם עצבני ולא רגוע, ולא פעם התובע היה עד לאירועים של הטרדה מצד נתי כלפי מבקרים ועובדים בגן הלאומי. לטענת התובע, מיום האירוע הוא סובל מכאבי ראש, מכאבים בלסת, מנדודי שינה וממצב רוח ירוד. מאחר שאירוע התקיפה התרחש תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, יש להכיר באירוע כתאונת עבודה.

    

5. לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), על אף שאירוע התקיפה היה תוך כדי עבודתו של התובע, לא הוכח כי אירוע התקיפה היה עקב עבודתו. לעניין זה נטען, כי כעולה מחומר הראיות, לתובע הייתה היכרות אישית עם נתי, ואירוע התקיפה התרחש על רקע אישי וללא קשר לעבודתו ולתפקידו של התובע בגן הלאומי. עוד נטען, כי בגרסתו של התובע עלו סתירות שונות, כך שאין לקבל את גרסתו בנוגע לרקע לאירוע התקיפה.

    

   דיון והכרעה

    

6. בסעיף 79 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק) הוגדרה תאונת עבודה כך:

    

   "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

    

7. עובד שכיר נהנה מחזקת הסיבתיות שנקבעה בסעיף 83 לחוק:

    

   "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך..."

    

8. כמפורט לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים על עצם קרות אירוע התקיפה ביום 9.7.2023 במקום עבודתו של התובע ותוך כדי עבודתו. המחלוקת בין הצדדים היא האם אירוע התקיפה היה גם עקב עבודתו של התובע, או על רקע אישי שאינו קשור לעבודה.

    

9. מאחר שהתובע הותקף במקום עבודתו ובמהלך עבודתו, חלה בענייננו חזקת הסיבתיות לפי סעיף 83 לחוק, כך שנטל ההוכחה להוכיח כי אירוע התקיפה לא היה עקב העבודה מוטל על המוסד. אשר לאופן בחינת אירוע תקיפה במהלך העבודה, פסק בית הדין הארצי לעבודה כך:

    

   "נקדים ונציין כי המערער נפגע במקום העבודה ובמהלך העבודה, ועל כן קמה החזקה הראייתית שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, לפיה פגיעה זו הינה עקב העבודה אלא אם הוכח ההיפך. משמעות הדבר היא כי אם בתום תהליך הבחינה של המארג הראייתי יוותרו כפות המאזניים מעויינות אזי תפעל חזקת הסיבתיות לטובת המבוטח.

   אשר למידת ההוכחה נפסק בעניין פלוני [עב"ל (ארצי) 33420-11-14 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (27.3.2018)] כי –

   "על אף שהנטל מוטל על המוסד, נקבע בפסיקה כי 'אין צורך במידת שכנוע העולה מכל ספק' בדבר סיבת התקיפה, ולעיתים די 'בהגיונם של דברים וסבירותם, כדי להביא למסקנה כי הוכח שהתקיפה הייתה על רקע אישי, כך שחזקת הסיבתיות ... לא תעמוד למבוטח' ...

   משמעות הדברים הינה כי ככל שבית הדין משתכנע, על סמך מאזן הסתברויות, כי סביר יותר שהתקיפה אירעה על רקע אישי וללא זיקה לעבודה – אין להכיר בה כתאונת עבודה ..."." (עב"ל (ארצי) 35885-12-17 עמאד שיך אל עיד – המוסד לביטוח לאומי (מיום 2.4.2019)).

    

10. לאחר בחינת טענות הצדדים על יסוד הראיות והעדויות שנשמעו לפנינו, שוכנענו, על פי מאזן ההסתברויות, כי סביר יותר שאירוע התקיפה אירע על רקע עבודתו של התובע ולא על רקע אישי, וכי המוסד לא הביא לפנינו ראיות מספקות על מנת לסתור את חזקת הסיבתיות שנקבעה בחוק. זאת, בהתבסס על הנימוקים הבאים.

     

11. בפתח הדברים יצוין, כי מתיק מוצגי המוסד עולה שהמוסד לא ביצע חקירה עצמאית טרם דחיית התביעה, וכפי הנראה המוסד הסתמך בהחלטתו על ההודעות מתיק החקירה במשטרת ישראל.

     

12. בכל הנוגע לרקע לאירוע התקיפה, המוסד לא הביא לפנינו ראיות מספקות שיש בהן כדי להצביע על קיומו של קשר אישי בין התובע לנתי שלא בהקשר למקום העבודה בגן הלאומי, ולא הוכח כי אירוע התקיפה היה רקע אישי כאמור, שאינו קשור לעבודתו של התובע.

     

13. התובע העיד לפנינו כי היכרותו עם נתי הייתה רק במסגרת עבודתו בגן הלאומי ועל רקע העובדה שנתי שהה במתחם הגן הלאומי לעיתים תכופות מבוקר עד לילה, ואף נהג ללון בשטחי הגן. לדבריו, ביום האירוע נתי פנה לדבר אתו, אך התובע, אשר עבד תוך שהוא שומע מוזיקה עם אוזניות, לא התייחס אליו ואמר לו שהוא אינו מעוניין לדבר אתו. בעקבות זאת, נתי תקף את התובע באגרופים בראש ולפנים (ע' 7, ש' 18-18). עדותו של התובע ביחס לרקע לאירוע התקיפה תואמת את גרסתו בהודעה שנגבתה ממנו על ידי משטרת ישראל (נ/6). יצוין, כי התובע ציין בהודעתו במשטרה כי נתי מכיר את אחיו וכי נתי טען כלפיו שהוא לקח ממנו כסף ופגע בו מינית, אך התובע הכחיש כבר בחקירה במשטרה טענות אלה וטען כי הוא כלל לא התגרה בנתי טרם התקיפה. גם בעדותו לפנינו, אשר לא נסתרה, חזר התובע על גרסתו והעיד כי הוא מכיר את נתי רק מעבודתו בגן הלאומי וכן הכחיש כל התגרות בנתי טרם אירוע התקיפה (ע' 6, ש' 12-36).

     

14. גרסתו של התובע נתמכת הן בעדותו של מר ויטלי מקרוב (להלן – ויטלי), עובד אחר בגן הלאומי אשר היה עד ראייה לאירוע התקיפה, וכן בעדותה של גב' רונית רוזן מנהלת הגן הלאומי (להלן – רונית).

     

15. ויטלי, אשר היה עד ראייה לאירוע התקיפה, מסר בהודעה למשטרת ישראל וכן בעדותו לפנינו גרסה דומה לגרסה שמסר התובע ביחס לאירוע התקיפה. לדבריו, נתי ידוע כמי ש"עשה הרבה בלאגן בפארק בכל מיני מקומות בקופות ועושה רעש וכל מיני דברים כאלה גם בחניון הוא בן אדם קשה" (נ/7). על פי ההודעה שנגבתה מויטלי ביום אירוע התקיפה, הוא ראה את התובע הולך תוך כדי שהוא שומע מוזיקה ונתי הגיע אליו עצבני, קילל אותו ולאחר מכן תקף אותו ונתן לו אגרוף לפנים. ויטלי התערב וניסה להפריד בין השניים, ולאחר מכן הם קראו למנהל שלהם מר דוד פלאום שהנחה אותם להתקשר למשטרה. בעדותו לפנינו חזר ויטלי על הדברים ושלל באופן מפורש כל התגרות מצד התובע בנתי קודם לאירוע התקיפה (ע' 10-11).

     

16. בנוסף, גרסתו של התובע נתמכת בעדותה של רונית, מנהלת הגן הלאומי. על אף שרונית לא הייתה עדת ראייה לאירוע התקיפה עצמו, היא מסרה הן בהודעה במשטרה והן בעדותה לפנינו כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא קיבלה תלונות על אופן התנהגותו של נתי ברחבי הגן הלאומי. לדבריה, היו מקרים קודמים בהם נתי הפריע למבקרים בגן הלאומי ואף תקף את חלקם פיזית, ולכן היה חשוב לה למסור הודעה במשטרה על מנת לבקש מהמשטרה למצוא פתרון שיאפשר להרחיק את נתי מהגן הלאומי (נ/8). בעדותה לפנינו מסרה רונית כי זכור לה אירוע קודם בו נתי תקף עובדת אחרת בקופה, וכי היא הכירה אותו כמבקר בעייתי ולא נורמטיבי עם נטייה להיות אגרסיבי (ע' 13, ש' 1-5, 38). עוד מסרה רונית כי לא ידוע לה על היכרות אישית בין התובע לנתי (ע' 14, ש' 5-8). כאשר נשאלה רונית על ידי בית הדין האם להבנתה אירוע התקיפה היה על רקע העבודה או רקע אישי, היא השיבה כך:

     

    "אני, ממה שאני, שוב, זה אירוע שקרה בעבר הרחוק, אבל ככל שאני מכירה את הבן אדם ושוב יצא לי לעמוד בקופה יותר מפעם אחת ולפגוש אותו, לראות את ה ... איך שהוא מגיע לעבודה כבר עצבני, כבר טעון, כבר כועס. ... אני מדברת על נתי. אז נתי הוא עוד אחד מהתושבים שכשהוא מגיע הוא כועס, הוא כועס שלקחו לו את הגן שלו. זה נקודת ההתחלה, תמיד. בקופה עוד ראיתי את זה כאדם מאוד מאוד כועס וגם כלפי עובדים, זה מאוד ברור. אז כן, אז אני, מבחינתי זה חד משמעית תקיפה בעבודה, הוא היה אגרסיבי, אגרסיבי על האנשים ופלוני, אני מניחה שהתרשמתם, הוא קל להשפעה יחסית, הוא לא ידע לעמוד על שלו. וזה בא לידי ביטוי ברגע. הוא ניצל את הנקודת חולשה הזאת" (ע' 15, ש' 23-33; ההדגשה אינה במקור).

     

17. כעולה מתיק החקירה המשטרתי שהוגש לפנינו, נגבתה גם הודעה ממר דוד פלאום ז"ל (להלן – דוד), שהיה המנהל של התובע (נ/9). אמנם, בהודעה זו מסר דוד כי נאמר לו שהתובע התגרה בנתי בכל מיני תנועות מגונות, ובעקבות זאת נתי תקף את התובע. כמו כן, דוד מסר כי הוא שמע שהתובע ונתי היו בעבר חברי ילדות וכי יש חוב ביניהם, אך הוא אינו יודע אם זה נכון. על אף האמור, איננו סבורים כי ניתן להסתמך על תוכן הודעה זו, על מנת לבסס קיומו של קשר אישי קודם בין התובע לנתי או קיומו של רקע אישי לאירוע התקיפה שאינו קשור לעבודה, וזאת ממספר טעמים: ראשית, למרבה הצער נמסר לנו כי דוד הלך לעולמו, ולכן עדותו לא נשמעה לפנינו ולא ניתן היה לאשש או להפריך את הדברים שמסר דוד בהודעה במשטרה, או לעמוד על מקור הדברים. שנית, כעולה הן מעדותו של ויטלי והן מההודעה שמסר דוד במשטרה, דוד עצמו לא היה עד ראייה לאירוע התקיפה והוא הגיע למקום רק לאחר שהאירוע הסתיים. כאמור, ויטלי, אשר היה עד לאירוע התקיפה עצמו, העיד לפנינו כי לא הייתה כל התגרות מצד התובע קודם לאירוע התקיפה, ואף העיד כי הוא והתובע כלל לא אמרו לדוד את הדברים המפורטים לעיל. התובע העיד לפנינו כי כפי הנראה הדברים נאמרו לדוד על ידי נתי עצמו (ע' 6, ש' 20). שלישית, גם מהדברים שמסר דוד בהודעה במשטרה עולה כי אין מדובר בעובדות שהיו בידיעתו האישית, ודוד אף הבהיר מפורשות כי הוא אינו יודע האם הדברים נכונים. בשקלול נסיבות אלה, לא ניתן להסתמך על תוכן ההודעה שמסר דוד במשטרת ישראל, על מנת להוכיח כי אירוע התקיפה היה על רקע אישי וללא קשר לעבודתו של התובע.

     

18. לבסוף יצוין, כי הן הרישומים הרפואיים בסמוך לאירוע התקיפה והן המסמכים שמילא המעסיק לאחר האירוע תומכים אף הם בגרסת התובע, הקושרת בין אירוע התקיפה לעבודתו. כך, ברישום הרפואי מהמיון מיום האירוע נכתב: "כאבי ראש בצד ימין לאחר תקיפה במסגרת העבודה" (נ/3; ההדגשה אינה במקור). בטופס בל/250 שמילא המעסיק ביום 31.7.2023 תואר אירוע התקיפה כך: "בזמן שפלוני ניקה את המדשאות הגיע אליו מבקר מוכר (דמות בעייתית, ידועה כאלימה) והיכה אותו באגרופים בראשו" (נ/2).

     

19. לאור כל האמור, אנו סבורים כי מכלול הראיות שהובאו לפנינו תומך בגרסת התובע כי אירוע התקיפה היה עקב עבודתו, ולכל הפחות אין בו כדי לסתור את חזקת הסיבתיות שנקבעה בחוק.

     

20. לסיכום, התביעה מתקבלת. אנו קובעים כי אירוע התקיפה, בו נפגע התובע במהלך עבודתו ביום 9.7.2023, מהווה תאונת עבודה בהתאם לחוק.

     

21. בנסיבות העניין, יישא המוסד בשכר טרחת עו"ד והוצאות התובע בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

     

    ניתן היום, ט' שבט תשפ"ו, (27 ינואר 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.