ב"ל 26684-12-14 רוזנברג נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף ביטוח נכות שסיכמה דיוניה ביום 19.11.14 (להלן - הוועדה).

2.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 47484-02-14 מיום 26.5.14 (להלן – פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתפעל באופן הבא:

"א. בפניה הוועדה תונח חוות דעתו של היועץ בתחום הקרדיולוגי שיעיין בהחלטה קודמת של ועדה מיום 13.11.12 לפיה נקבעה נכות בתחום זה בשיעור 25% ויסביר מה הבסיס לשינוי הקביעה, האם חל שיפור במצבו של המערער או שקיימת טעות בהחלטה הקודמת בעניין שיעור הנכות בתחום הלבבי;

ב.הוועדה תדון בתלונת המערער בדבר בקע בדופן הבטן ותקבע אם יש בתלונה זו כדי קביעת דרגת נכות."

3.לאחר מתן פסק-הדין שבה הוועדה והתכנסה, קיבלה לעיונה חוות-דעת בתחום הכירורגיה (וקבעה נכות בשיעור 10% בתחום זה בשל בקע), וכן את חוות-דעתו של ד"ר שלמה עמיקם בתחום הקרדיולוגי מיום 14.7.14 והותירה על כנה את הקביעה בתחום הלבבי כאמור בהחלטתה טרם פסק-הדין (נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)I לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות).

מכאן הערעור שלפני.

4.טענות המערער צומצמו לקביעת הוועדה בתחום הקרדיאלי (פרו: 1; ש: 26-27).

המערער טוען, כי לא היה מקום לשנות משיעור הנכות הלבבית הצמיתה כפי שנקבעה בעבר, שעה שהמערער עדיין סובל ממחלת לב איסכמית. עוד נטען כי היה מקום שהמומחה בתחום הלבבי יתייחס לקביעותיהם של הרופאים המטפלים במערער בשל מחלת הלב ומחלת הסכרת, לרבות לחוות-הדעת של ד"ר סיגל שוורץ ולמכתב ייעוץ של ד"ר שניידר.

5.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין, בכך שהיועץ בתחום הקרדיאלי הסביר כי הקביעה הקודמת היתה מוטעית. עוד נטען כי אין מקום להתערב בקביעות המומחה בדבר הדרגה התפקודית של הלב, שעה שמדובר בקביעה רפואית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו מטעם המערער, מצאתי כי יש לדחות את הערעור.