ב"ל 26590-01-14 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) (להלן - הוועדה).

2. הוועדה התכנסה ביום 16.9.13, וסיכמה את החלטתה ללא נוכחות המערערת, ביום 30.10.13, לאחר שקיבלה חוות דעת של יועץ בתחום האורתופדיה.

3.בהחלטה נשוא ערעור זה, הוועדה קבעה למערערת את אחוזי הנכות הבאים בגין הליקויים הרפואיים בקרסול:

א.מ/א שבר בקרסול – 30% לפי סעיף 48(3)(ג) לרשימת סעיפי הליקוי המפורטת בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: רשימת סעיפי הליקוי)– לתקופה שעד 21.9.12;

ב.ניתוח קרסול – 50% לפי סעיף 35(1)(ה) לרשימת סעיפי הליקוי – לתקופה שמיום 22.9.12 עד יום 28.2.13;

ג.מ/א ניתוח קרסול – 30% לפי סעיף 48(3)(ג) לרשימת סעיפי הליקוי – לתקופה שמיום 1.3.13 ועד יום 19.10.13;

ד.הגבלת תנועה בולטת – 20% לפי סעיף 48(3)(ב) לתקופה שמיום 20.10.13 ואילך.

כמו כן נקבעו למערערת אחוזי נכות בגין אנמיה ועודף משקל.

4.להלן תמצית טענות המערערת:

א.הוועדה שגתה בכך שלא פסקה לה אחוזי נכות בהתאם לממצאי בדיקת ה- EMG מיום 8.10.13. בעניין זה נטען כי מאחר שהיו ממצאים בבדיקת הEMG- , חלה על הוועדה חובה להיוועץ עם מומחה בתחום הנוירולוגיה.

ב.מחוות דעתו של היועץ האורתופד עולה שלמערערת צלקות, והוועדה לא נתנה דעתה לעניין זה.

ג.לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה, מדוע נקבעה לה נכות יציבה בגין קשיון נח ולא בגין קשיון לא נח. לחלופין נטען שהיה על הוועדה לשקול קביעת נכות לפי סעיף 35 לרשימת סעיפי הליקוי. בנוסף, הוועדה התעלמה מהמסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, מהם עולה כי היא סובלת מהרס סחוס מפרקי באזור המדיאלי.