ב"ל 25241-11-14 ה' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 3/9/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות יציבה בשיעור 40% בגין הפרעה בדיבור לפי פריט ליקוי 29(7)(א)(III) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התקנות"). לאחר הפעלת תקנה 15 ברבע נקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 50% מיום 5/10/09 ("ההחלטה").

2.ביום 3/9/14 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה ברפואת אף אוזן גרון, מומחה ברפואה פנימית ומומחה בפסיכיאטריה. המערערת אובחנה כסובלת מהפרעות בדיבור בצורת דיספוניה ספסטית, אשר מקורה בבעיות נוירו-פסיכיאטריות ולא במחלת אף אוזן גרון. לאחר שעיינה בחוות דעת היועצת המומחית בנוירולוגיה, ד"ר מרתה שרקנטיוש מיום 4/8/14, אשר קבעה למערערת נכות בשיעור 60% לפי פריט ליקוי 29(7)(ב), החליטה הוועדה שלא לאמץ את חוות הדעת. לאחר שעיינה בחוות דעת פרופ' ויויאן דרורי מיום 27/1/13, קבעה הוועדה כי הפרעת הדיבור כוללת בתוכה את הצרידות מטבעה של ההפרעה. הוועדה קיבלה את חוות דעת ועדת הרשות שניתנה בדרג הראשון והפעילה תקנה 15 במחצית, כך שנכותה המשוקללת של המערערת נקבעה בשיעור 50%.

טענות הצדדים

3.שתיים הן טענות הערעור העיקריות: האחת, שהוועדה לא נימקה מדוע אינה מקבלת את עמדתה של היועצת בתחום הנוירולוגי ולא נימקה מדוע בחרה לאמץ את חוות הדעת של פרופ' דרורי שניתנה כשנה קודם לכן; השנייה, שהנכות הנוירולוגית והנכות בתחום אף אוזן גרון הן שתי נכויות מצטברות ולא חופפות.

4.לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן הוועדה הסבירה באופן ענייני ומנומק מדוע אינה מאמצת את חוות דעת היועצת הנוירולוגית מיום 4/8/14 ומדוע קיבלה את חוות הדעת של פרופ' דרורי מיום 28/7/13.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

6.המערערת טענה בהודעתה מיום 19/2/15, כי מאחר שבהרכב הוועדה לא נכלל רופא בתחום הנוירולוגי, היה על הוועדה לקבל את חוות דעתה של ד"ר שרקנטיוש כפי שהיא ולא לסטות ממנה, מאחר שבהרכב הוועדה לא ישב מומחה בנוירולוגיה.