ב"ל 25172-05-13 מרדכי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפנינו בקשת הנתבע (מ- 28.5.14) להפנות למומחה שמונה (ד"ר יחזקאל טיטיון, מומחה בכירורגיה אורטופדית; "המומחה") את השאלות הבאות:

1.בפרק "דיון" בחוות דעתך קבעת כי בישיבה ממושכת לאורך שעות ותקופה ממושכת יופיעו כאבים שריריים בצוואר ובחגורת הכתפיים". בתשובה לשאלה 2 כתבת כי ניתן לקבוע קשר סיבתי בין כאבי שרירים בצוואר ובחגורת הכתפיים לבין תנאי עבודתה של התובעת. אנא הבהר האם בתנאי עבודתה של התובעת אותם קשרת לכאבי השרירים התכוונת לעניין הישיבה הממושכת בלבד כפי שגם ציינת בפרק "דיון" בחוות הדעת.

2.בסעיף 3 לחוות דעתך קבעת, כי כאבי השרירים בצוואר ובכתפיים מהם סובלת התובעת נובעים מתנאי עבודתה לפי תורת המיקרוטראומה. ככל שעסקינן בעניין הישיבה אותו קשרת בפרק ה"דיון" לכאבי השרירים, אנא הסבר אילו תנועות חוזרות ונשנות קיימות בתנוחת הישיבה הממושכת? אנא הסבר אילו פגיעות זעירות נגרמו בתנוחת ישיבה כאשר כל אחת הסבה נזק בלתי הדיר?

3.האם "שרירים תפוסים" הם בבחינת הצטברות של נזקים זעירים בלתי הדירים?

4.אנא התכבד להשיב על שאלה ד' להחלטה מיום 12.12.13.

מנמק הנתבע בקשתו כדלקמן:

לשאלה 1 – המומחה אינו מבחין בחוות הדעת בין "ישיבה ממושכת" לבין "תנאי העבודה", ולמה מהם קושר הוא את כאבי השרירים.

לשאלות 2-3 – לא ברור מנגנון המיקרוטראומה, הן לגבי הישיבה (שאינה תנועות חוזרות ונשנות), והן לעניין הנזקים המצטברים, ודאי כשהאבחנה היא "שרירים תפוסים" (שניתן להמנע מהם ע"י תרגול).

לשאלה 4 – המומחה לא השיב על מאזן ההשפעות אלא התייחס לשאלת מניעה של הכאבים והתאמת תנאי העבודה. לכן יש להורות למומחה להתייחס לעניין שנית ובאופן מפורש.

2.בתגובת התובעת (מ- 30.6.14), הפנתה להחלטת ביה"ד מ- 12.12.13. בשאלות ההבהרה יש חוסר תום לב, כשברור שעבודתה אינה ישיבה ממושכת, אלא שהעבודה נעשית תוך כדי ישיבה.