ב"ל 24359-07-14

1.בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 22.5.2014 (להלן- "הוועדה") אשר קבעה למערער דרגת מוגבלות בניידות בשיעור של 70%.

2. המערער, יליד 1950, סובל מנכויות רפואיות בגין: סוכרת, מחלת לב איסכמית, PDD, נפרופתיה ויתר לחץ דם.

3. הועדה הרפואית לעררים (ניידות) שהתכנסה בעניינו קבעה כדלקמן:

"חולה סוכרת עם הפרעה של נירופתיה סוכרתית בעיקר תחושתית ללא מרכיב מוטורי. הממצאים אינם ניתנים ליישום מבחינה נוירולוגית. מבחינה ווסקולרית מצבו נשאר כשהיה".

טענות הצדדים

4.לטענת המערער, טעתה הועדה לעררים טעות משפטית בכך שקבעה כי הנוירופתיה הסוכרתית ממנה סובל המערער, נעדרת כל מרכיב מוטורי. קביעת מרכיב מוטורי היתה מאפשרת התאמת סעיף ליקוי של שיתוק, ומכאן הגדלת דרגת הנכות בניידות. לטענתו, עולה החשש כי הועדה הפעילה שיקול זר בקבלת החלטתה - המערער טוען כי כל שאינו תחושתי, הינו מוטורי ולכן היה על הוועדה להגדיר את נכותו שאינה תחושתית כנכות מוטורית. עוד מגבה המערער את טענתו בבדיקת E.M.G.

המערער מבקש כי עניינו יושב לוועדה.

לטענת המשיב, לא נפל כל פגם משפטי בעבודת הועדה. החלטתה מנומקת היטב והינה פרי שיקול דעתה הרפואי בלבד. קביעתה של הועדה מבוססת על יכולתה להתאים סעיף ליקוי רק כאשר ישנה התאמה מדויקת למצבו הרפואי של המבקש. על כן, בשל קביעתה כי הנירופתיה הסוכרתית של המערער נעדרת כל מרכיב מוטורי, לא ניתן להתאים למצבו סעיף ליקוי של שיתוק. עוד נטען כי הטענה המהותית מצד המערער כנגד הקביעה הרפואית לגופה, מהווה תלונה רפואית גרידא שאין בית הדין מוסמך לדון בה.

דיון והכרעה

5.אקדים ואציין כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי:

הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).