ב"ל 23493-09-14 ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 27.3.2014 ניתן פסק דין בעניינו של המערער בתיק ב"ל 15011-02-14 (להלן: "פסק הדין"), ובו נקבע כי עניינו של המערער הוחזר בהסכמה לוועדה לעררים לעניין אי-כושר (להלן: "הוועדה"), על מנת שזו תפעל כדלקמן:

"... שתתייחס באופן מנומק לעובדה שהמערער חזר לעבודה חלקית וכי הנכות הרפואית שלו הופחתה בהדרגה בשל ליקוי בלבבו וראוי היה לשקול מתן דרגת אי כושר ולו חלקית בנסיבות העניין.

בנוסף, על הוועדה לנמק באופן מפורט מדוע הנכות הרפואית שנקבעה לתובע בשיעור של 77% אינה תואמת את דרגת אי הכושר שנקבעה לו.

על הוועדה לנמק את החלטתה."

2.בהתאם להוראות פסק הדין, הוועדה שבה והתכנסה ביום 21.5.2014, והחליטה לדחות את הערר מטעם המערער, לאחר שקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו לעבוד. כנגד החלטה זו הוגש הערעור אשר בפניי.

3.להלן טענות המערער:

א.החלטת הוועדה בכל הנוגע לסוגיית חזרתו לעבודה חלקית אינה מפורטת ואינה מובנת;

ב.הוועדה התעלמה מהוראות פסק הדין, שקבע כי על הוועדה לנמק ולפרט מדוע הנכות הרפואית אשר נקבעה לו, בשיעור של 77%, אינה תואמת את דרגת אי-הכושר אשר נקבעה לו;

ג.החלטת הוועדה הינה העתק מדויק של החלטתה הקודמת, ובכך הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין;