פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעה להכרה בתסמונת התעלה הקרפאלית (CTS) דו"צ כפגיעה בעבודה בהתאם לתורת המיקרוטראומה. השאלה שלפנינו היא האם יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין עבודת הקלדה אינטנסיבית לתסמונת התעלה הקרפאלית, לנוכח עמדות רפואיות מנוגדות בנושא זה.  

תמצית העובדות וההליכים בבית הדין

1. התובעת, ילידת 1975, מועסקת כעובדת במרכז המחשוב של בנק לאומי.

2. תביעת התובעת להכרה בתסמונת התעלה הקרפאלית (CTS) דו"צ כפגיעה בעבודה נדחתה ביום 7.12.2021 על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) בנימוק כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לתנאי עבודתה של התובעת. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

3. בתום דיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.3.2024, הגיעו הצדדים לעובדות מוסכמות לצורך מינוי מומחה רפואי. באותו יום מונה ד"ר ארז אבישר, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן – המומחה הראשון), על מנת לחוות את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת לתנאי עבודתה, על יסוד העובדות המוסכמות הבאות:

• א. התובעת בגירה, ילידת שנת 1973.
• ב. משנת 1997 עובדת כמתכנתת במרכז המחשוב של בנק לאומי. חמישה ימים בשבוע. מינימום 9 שעות עבודה ביום. פעמים רבות שעות נוספות.
• ג. במסגרת עבודתה אחראית התובעת על תחזוקה שוטפת של מספר מערכות מחשוב מרכזיות של כל סניפי בנק לאומי בכל הארץ.
• ד. עבודתה של התובעת מבוצעת באמצעות הקלדה בלבד ולכל הפחות במשך 7-8 שעות הקלדה ביום.
• ה. במסגרת עבודתה מבצעת התובעת הקלדה רציפה ומהירה של אלפי שורות כאשר אמות ידיה שכובות על שולחן העבודה ושרשי כפות הידיים מוגבהות בזווית כלפי מעלה למקלדת והאצבעות נעות מעלה, מטה ובתנועות צדיות בהתאם למיקום אליו צריכות להגיע במקלדת.
• ו. מצבה הרפואי של התובעת כעולה מהחומר הרפואי.

4. ביום 17.7.2024 הוגשה חוות דעתו של המומחה הראשון, בה נקבע כך:

"מעיון ברשומה הרפואית של התובעת אני מתרשם כי גב' פלונית סובלת מתסמונת תעלה כפית בשתי ידיה.

לעניין הקשר הסיבתי בין עבודתה של התובעת בהקלדה לבין תסמונת תעלה כפית. הספרות המקצועית בתחום הקש"ס היה בעבר שנוי במחלוקת. קיימות עבודות ישנות שתמכו בקשר הסיבתי בין תסמונת תעלה כפית להקלדה. עבודות עדכניות יותר שבחנו את הקשר בין התפתחות תסמונת תעלה כפית לעבודה מול מחשב באות לידי ביטוי בעבודת מטה אנליזה גדולה בעיתון היוקרתי של האיגוד האמריקאי לרפואה תעסוקתית-

...

העבודה סקרה מאמרים מ 20 שנה אחרונות בנושא הקשר בין עבודת מחשב לגווניה לבין התפתחות תסמונת תעלה כפית. מסקנת המחברים היתה כי לא נמצא קשר בין עבודה מול מחשב לבין התפתחות תסמונת תעלה כפית. עיון בעובודת המוסכמות מראה כי האמות ושורש היד מונחות על שולחן העבודה במנח סטטי ואילו האצבעות מוגבהות על גבי המקלדת ובמצעות פעולות הקלדה כמתואר בעובדות המוסכמות .תנועות אצבעות לצורך הקלדה על המקלדת מחשב הינן עדינות ואין בהן כדי לגרום לפגיעה עצבית מצטברת לא כל שכן בלתי הפיכה לעצבים.

עסקינן בליקוי שכיח ומוכר ומתאים לגילה של התובעת.

התובעת סובלת מהשמנה - גורים סיכון משמעותי לתסמונת תעלה כפית.

לסיכום-הספרות המקצועית העדכנית והנסיון שלי בתחום שוללים קש"ס בין עבודתה של התובעת לליקוי- תסמונת תעלה כפית.

במקרה זה ,אני סבור כי אין קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לתסמונת תעלה כפית בידיה".

5. ביום 25.11.2024 הופנו למומחה הראשון שאלות ההבהרה, במסגרתן הוא הופנה בין היתר לספרות רפואית התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפאלית. ביום 30.12.2024 השיב המומחה הראשון לשאלות ההבהרה כך:

"המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני בעת עריכת חוות הדעת מפורטים בצורה ברורה בפרק – "מסמכים רפואיים".

אין זה מתפקידי להסביר מדוע ספר מסוים ממליץ המלצות כאלו ואחרות במיוחד מאמר מאינדונזיה מכתב עת לא מוכר שאינו peer review.

לעניין מסקנות TLV - מסקנות אלו הינן לגבי עובדים ונכללים בהם עובדי כפיים עובדים בעבודות פיזיות ואין להקיש מעבודתו הכוללות עובדי כפיים על עובדי המשרד.

עיינתי באסופת המאמרים והעבודות שצורפו לשאלות ההבהרה. חלק נכבד מהעבודות בודק ממצאים עקיפים - כגון לחץ בתעלה, ממצאי US של תעלה כפית בהקלדה וכו' - עבודות אלו הן עבודות תיאוריות בלבד. לא בוצעה קורלציה בין ממצאי העבודות לתסמונת תעלה כפית ולכן אין להקיש מהן על קיומה של תסמונת תעלה כפית. זאת ועוד, אין ולו עבודה אחת שבדקה בצורה מכוונת את אוכלוסיית עובדי המחשב לסוגיו והקלדניות ומצאה קשר מובהק ססטיסטי בין העבודה לתסמונת תעלה כפית. קיימות מספר מטה אנליזות בשנים האחרונות אשר בדקו בצורה מכוונת את העובדים מול מחשב לסוגיו. מסקנות עבודות אלו בצורה מובהקת כי הקשר הסיבתי בין עבודה מול מחשב והקלדה לתסמונת תעלה כפית קלושה.

לראייה-

...

משמע – עבודה מול מחשב בחשיפה גבוהה (עבודה רוב שעות היום מול מחשב) מורידה את הסיכון להתפתחות CTS ...".

6. ביום 20.2.2025 הגישה התובעת בקשה לפסילת חוות דעת המומחה הראשון ומינוי מומחה אחר או נוסף. ביום 12.3.2025 התקבלה החלטת בית הדין, בה נקבע כך:

"לאחר בחינת טענות הצדדים, לא מצאתי כי בנסיבות ענייננו מתקיימות נסיבות המצדיקות את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר בהתאם למבחנים שנקבעו לכך בפסיקה. יחד עם זאת, אני סבור כי מתקיימות נסיבות אשר מצדיקות מינוי מומחה נוסף, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים.

ראשית, מעיון בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, כמו גם מפסקי הדין שהובאו בבקשה, נראה כי המומחה אוחז באסכולה מחמירה לעניין שאלת הקשר הסיבתי בין עבודת קלדנות לבין תסמונת התעלה הקרפאלית. בחוות הדעת המומחה מציין במפורש כי "קיימות עבודות ישנות שתמכו בקשר הסיבתי בין תסמונת התעלה הכפית להקלדה. עבודות עדכניות יותר שבחנו את הקשר בין התפתחות תסמונת התעלה כפית לעבודה מול מחשב ... מסקנת המחברים היתה שלא נמצא קשר בין עבודה מול מחשב לבין התפתחות תסמונת תעלה כפית". באופן דומה, כאשר התבקש המומחה במסגרת שאלות ההבהרה להתייחס לספרות לפיה קיים קשר סיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת, השיב המומחה כי מדובר בעבודות תיאוריות בלבד וכי "אין ולו עבודה אחת שבדקה בצורה מכוונת את אוכלוסיית עובדי המחשב לסוגיו והקלדניות ומצאה קשר מובהק סטטיסטי בין העבודה לתסמונת תעלה כפית". מהאמור עולה, כי המומחה אוחז באסכולה מחמירה השוללת קשר סיבתי בין עבודת הקלדה ל- CTS  וזאת עוד טרם בחינת העובדות הקונקרטיות בעניינה של התובעת, באופן אשר מצדיק למנות מומחה נוסף.

שנית, מעיון בחוות דעת המומחה עולה כי המומחה סטה מהעובדות המוסכמות שנקבעו בהחלטת המינוי לעניין אופי עבודת התובעת. בעובדות המוסכמות נקבע כי "במסגרת עבודתה מבצעת התובעת הקלדה רציפה ומהירה של אלפי שורות כאשר אמות ידיה שכובות על שולחן העבודה ושרשי כפות הידיים מוגבהות בזווית כלפי מעלה למקלדת והאצבעות נעות מעלה, מטה ובתנועות צדיות בהתאם למיקום אליו צריכות להגיע במקלדת".  לעומת זאת, המומחה ניתח את עניינה של התובעת על בסיס מנח שונה: "עיון בעובדות המוסכמות מראה כי האמות ושורש היד היו מונחות על שולחן העבודה במנח סטטי ואילו האצבעות מוגבהות על גבי המקלדת ומצעות פעולת הקלדה כמתואר בעובדות המוסכמות". על יסוד כך הוסיף המומחה וקבע כי "תנועות אצבעות לצורך הקלדה על המקלדת מחשב הינן עדינות ואין בהן כדי לגרום לפגיעה עצבית מצטברת לא כל שכן בלתי הפיכה לעצבים". סטייה זו של המומחה מהעובדות המוסכמות מצדיקה אף היא, לטעמי, מינויו של מומחה נוסף." 

7. בהתאם, ביום 17.3.2025 מונה ד"ר אלון קובו, מומחה לאורתופדיה, כמומחה נוסף בהליך זה (להלן – המומחה השני).

8. ביום 2.5.2025 הוגשה חוות דעתו של המומחה השני, בה נקבע כי התובעת סובלת מתסמונת התעלה הקרפאלית. בנוגע לקשר הסיבתי לעבודתה של התובעת, קבע המומחה השני: "לא ניתן לקבוע ,בסבירות של מעל 50%, כי התנועות או חלקן גרמו באופן פוטנציאלי ולא דווקא במקרה של התובעת לליקוי או להחמרתו. לא הוכח באופן מובהר, בעבודות מחקר בנושא, קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין עבודות ההקלדה לבין גרימה או החמרה של תסמונת התעלה הקרפאלית. הספרות הרפואית העדכנית, אינה תומכת בעבודת הקלדה כגורם סיכון לתסמונת התעלה הקרפאלית". 

9. אשר לשאלה האם חוות דעתו מבוססת על אסכולה רפואית מסוימת והאם קיימת אסכולה רפואית אחרת, השיב המומחה השני כי: "קיימת בספרות המקצועית ,אסכולה רפואית שדוגלת בעמדה שונה .לדוגמה ,עבודת מטהאנליזה של שירי ופלאח ,שמתוארת במאמר שציטטתי למעלה, מציינת 6 עבודות מחקר שהדגימו קשר חיובי בין הקלדה ל CTS ו- 6עבודות שהדגימו קשר שלילי בין הקלדה ל CTS. לא קיימת הסכמה חד משמעית בעניין הקשר הסיבתי הפוטנציאלי, בין הקלדה לבין תסמונת התעלה הקרפאלית".

10. ביום7.2025 הופנו למומחה השני שאלות ההבהרה, וביום 24.8.2025 השיב המומחה לשאלות ההבהרה, ובין היתר, השיב כך:

"...

3.4 הקלדה על מקלדת מחשב במשך יותר מ-20 שעות בשבוע אינה גורם סיכון מבוסס לתסמונת התעלה הקרפאלית, בהתבסס על ראיות אפידומיולגיות עדכנית. לא מצאתי המלצה על הגבלת שעות הקלדה שבועיות במסגרת הרפואה התעסוקתית. בעוד שמספר מחקרים בודדים מצביעים על קשרים אפשריים, בין שעות עבודה ממושכות ל- CTS, החלק הגדול של מחקרים האיכותיים, כולל סקירות שיטתיות וקבוצות פרוספקטיביות גדולות, מצביעה על היעדר קשר או השפעה שלילית על CTS  מעבודת הקלדה.

3.5. כאמור, קבוצת המאמרים שנשלחה כוללת עבודות ארגונומיות ועבודות שבדקו באמצעות מוליכות עצבית או אולטראסאונד את ההשפעה הרגעית של הקלדה על העצב המידאני. לא ניתן לדבר על אסכולה שהינה מבוססת ומקובלת במרכזים רפואיים מובילים, אשר קובעת באופן חד משמעי ומבוסס קיום קשר בין ההקלדה לכשעצמה לבין תסמונת התעלה הקרפאלית.

3.6. לתובעת מצב של טרום סכרת המהווה גורם סיכון תחלואתי.

3.7. לאור התשובות למעלה, אין להכיר בתובעת כסובלת מCTS כתוצאה מתנאי עבודתה.

4. אין לקבוע קיומו של קשר סיבתי. הנימוקים נפרשו בתשובתיי למעלה.

...

6. כפי שרשמתי בחוות דעתי, בספרות הרפואית קיימים מאמרים מחקריים אשר מצאו קשר חיובי בין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפאלית. בית המשפט ביקש להשיב על השאלה ב1 (א') לפי עמדת האסכולה הזו: על פי אסכולה זו ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% כי התנועות או חלקן גרמו באופן פוטנציאלי ולא דווקא במקרה של התובעת לליקוי או להחמרתו" (ההדגשה אינה במקור).

11. ביום 10.9.2025 הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה נוסף. ביום 15.11.2025 התקבלה החלטת בית הדין כי על המומחה השני להשלים את תשובותיו לשאלות ההבהרה, טרם החלטה בבקשה למינוי מומחה נוסף. בהתאם, באותו יום הופנתה למומחה השני השאלה הבאה:

"בחוות דעתך ציינת כי קיימת אסכולה רפואית שונה הדוגלת בקיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפלית. בהחלטת בית הדין מיום 27.7.2025 התבקשת להשיב לשאלות בית הדין בהחלטת המינוי גם על פי האסכולה השונה. במענה לכך השבת כי "על פי אסכולה זו ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% כי התנועות או חלקן גרמו באופן פוטנציאלי ולא דווקא במקרה של התובעת לליקוי או להחמרתו". נא השב גם ליתר שאלות בית הדין בסעיף 5 להחלטת המינוי מיום 17.3.2025 בהתאם לאסכולה השונה (אפשרות קיומו של קשר סיבתי קונקרטי, מנגנון הפגיעה ומידת ההשפעה של התנועות על הליקוי)."

12. ביום 1.12.2025 השיב המומחה השני לשאלה זו כך:

"תשובות לסעיף 5 בהתאם לאסכולה התומכת בקשר הסיבתי בין הקלדה לCTS.

• מהו הליקוי או הליקויים בכפות הידיים של התובעת?

ת. על פי התיעוד הרפואי שעמד לעיונ, התובעת סובלת מתסמונת התעלה דו-צדדית.  

• קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי וקונקרטי:

ב.1. אפשרות קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי:

(א) האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% כי התנועות גרמו באופן פוטנציאלי לליקוי?

ת. על פי האסכולה הרפואית התומכת, קיים קשר סיבתי פוטנציאלי בין סוג העבודה המתואר בעובדות המוסכמות לבין התפתחות CTS. הספרות הרפואית בתחום הרפואה התעסוקתית מכירה בכך ששילוב של תנועות חוזרות בתדירות גבוהה, יוצר עומס ביו-מכני המעלה את הלחץ בתוך התעלה הקרפאלית.

במקרה דנן ,העובדות מתארות "הקלדה רציפה ומהירה של אלפי שורות" - תנועת הגידים החוזרת ונשנית ,מהווה מנגנון פגיעה פוטנציאלי לנזק עצבי.

   (ב) האם קיימת אסכולה רפואית שונה?

    ת. קיימת אסכולה רפואית הגורסת כי עבודה מול מחשב כשלעצמה אינה מייצרת עומס מספק לגרימת נזק עצבי, ומייחסת את התסמונת בעיקר לגורמים תחלואתיים אישיים (מבנה אנטומי, גיל, מגדר).

    ב.2. אפשרות קיומו של קשר סיבתי קונקרטי:

האם בנסיבות הספציפיות ניתן לקבוע קשר סיבתי בסבירות של מעל 50%?

   ת. על פי האסכולה הרפואית התומכת, ניתן לקבוע קשר סיבתי בסבירות של מעל % 50 במקרה של התובעת ,מהסיבות הבאות:

1. משך החשיפה: התובעת עובדת כמתכנתת משנת 1997 (כ -28 שנים), בהיקף של מינימום 9 שעות ביום. מדובר בותק תעסוקתי משמעותי מאוד וב"מנת חשיפה" מצטברת משמעותית.
2. אינטנסיביות: העובדות מתארות עבודה של 7-8 שעות הקלדה נטו ביום. היקף זה חורג באופן ניכר מעבודה משרדית סטנדרטית ומגדיר את העבודה כעבודת כפיים אינטנסיבית של האצבעות.

לאור נתונים אלו, הסבירות שהעבודה האינטנסיבית והממושכת גרמה לליקוי, גבוהה בהרבה מהסבירות שהליקוי התפתח באופן ספונטני וללא קשר לתנאי העבודה הקיצוניים הללו.

• מנגנון הפגיעה –

האם הליקוי נגרם על דרך של פגיעות זעירות ומצטברות?

ת . כן, ניתן לקבוע כי הליקוי נגרם על דרך של פגיעות זעירות ומצטברות. מנגנון הפגיעה תואם במדויק את תורת המיקרוטראומה. התובעת ביצעה הקלדה של "אלפי שורות" מדי יום. כל הקשה במקלדת, מהווה אירוע טראומטי זעיר לרקמות הרכות בתוך התעלה הקרפאלית.

לאורך השנים, הצטברו הנזקים הזעירים לכדי ליקוי ממנו סובלת התובעת כיום.

• מידת ההשפעה של התנועות על הליקוי -
• האם פעלו גורמים אחרים?

ת. התובעת ילידת 1973 (בת כ-52). גיל ומגדר נשי ידועים בספרות כגורמי סיכון סטטיסטיים לתסמונת התעלה הקרפאלית (גם ללא קשר לעבודה).

טרום סכרת מהווה גורם סיכון משמעותי לCTS.

• האם לתנועות השפעה משמעותית (מעל 20%) לעומת הגורמים האחרים ?

ת. ניתן לקבוע כי לתנועות, כפי שהופיעו בסעיף העובדות בכתב ההחלטה, הייתה השפעה משמעותית (מעל 20%) במקביל הגורמים האחרים.

חשוב לציין כי קיימות כאמור שתי אסכולות שונות, אך המטוטלת הרפואית והמשפטית נעה בשנים האחרונות לכיוון השולל קשר סיבתי בין הקלדה סטנדרטית לבין תסמונת התעלה הקרפאלית (CTS)  למעט במקרים קיצוניים.

1. האסכולה השוללת (הדומיננטית כיום ברפואה):

בשני העשורים האחרונים, מחקרים רפואיים נרחבים (מטא – אנליזות) הצביעו על כך שאין קשר ישיר ומובהק בין שימוש במחשב (הקלדה ) לבין התפתחות התסמונת.

• הטענה: הלחץ בתוך התעלה הקרפאלית בעת הקלדה אינו גבוה מספיק כדי לגרום לנזק עצבי קבוע.
• הגורמים האמיתיים: אסכולה זו טוענת כי רוב המקרים נובעים מנתונים אישיים (מבנה אנטומי, גנטיקה, השמנת יתר, סוכרת, גיל, מין - נפוץ יותר אצל נשים, הריון) ולא מתנאי העבודה.
• הספרות: ארגוני בריאות גדולים (כמו ה- AMA וה-Mayo Clinic בארה"ב) פרסמו ניירות עמדה הטוענים כי הקלדה איננה גורם סיכון משמעותי, בניגוד לעבודה עם מכשירים רוטטים או עבודה המפעילה כוח פיזי רב עם כפות הידיים.

2. האסכולה התומכת:

אסכולה זו עדיין קיימת, אך היא הפכה מצומצמת הרבה יותר. היא אינה טוענת ש"כל עבודה מול מחשב" גורמת לתסמונת, אלא מתמקדת ב"הקלדה אינטנסיבית".

התנאים לקשר סיבתי: כדי להכיר בקשר הסיבתי, נדרשת הוכחה לעבודה חריגה: שעות רבות של הקלדה רצופה ללא הפסקות, בקצב מהיר מאוד (כמו קלדניות שופט או מזיני נתונים), ולעיתים קרובות בשילוב עם מנח יד לא ארגונומי (כיפוף קיצוני של שורש כף היד).

השימוש בעכבר: מחקרים מסוימים מראים כי דווקא השימוש בעכבר (ולא במקלדת) והלחץ הממוקד שהוא יוצר על שורש כף היד, מהווים גורם סיכון משמעותי יותר מהקלדה".

13. לאחר מענה המומחה השני לשאלת ההבהרה, ביום 14.12.2025 הוגשה בקשה נוספת למינוי מומחה נוסף או אחר, הפעם הבקשה הוגשה על ידי המוסד, בטענה כי המומחה השני סתר את קביעותיו הקודמות ולא ניתן להסתמך על חוות דעתו. ביום 2.1.2026 התקבלה ההחלטה הבאה:

"לאחר בחינת טענות הצדדים, לא מצאתי כי בנסיבות ענייננו מתקיימות נסיבות המצדיקות את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר בהתאם למבחנים שנקבעו לכך בפסיקה. יחד עם זאת, אני סבור כי בנסיבות ענייננו מתקיימות נסיבות ייחודיות אשר מצדיקות מינוי מומחה נוסף, שלישי במספר, אם כי שלא מהנימוקים המפורטים בבקשה.

בענייננו, ניתנו שתי חוות דעת של מומחים, אשר שללו קיומו של קשר סיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפלית, וזאת על יסוד מחקרים עדכניים השוללים קשר סיבתי כאמור. עם זאת, לשאלות בית הדין השיב המומחה השני, ד"ר קובו, כי בהתאם לאסכולה אחרת, אשר נהוגה כיום פחות מבעבר, ניתן להכיר בקשר הסיבתי פוטנציאלי וכן בקשר סיבתי קונקרטי בין הפגימה לתנאי עבודתה של התובעת. בצד זאת, ציין המומחה כי המטוטלת הרפואית והמשפטית נעה בשנים האחרונות לכיוון השוללת קשר סיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת והאסכולה השוללת קשר סיבתי כאמור היא האסכולה הדומיננטית כיום.

לאור האמור, אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה קיימת סתירה מובהקת בין תשובתו של המומחה לשאלות בית הדין לחוות דעתו. כאמור, המומחה חזר על עמדתו הרפואית השוללת קשר סיבתי פוטנציאלי בהתאם לאסכולה הרפואית הדומיננטית, אך השיב כנדרש לשאלות בית הדין ביחס לאסכולה האחרת, על אף שהוא אינו אוחז בה. נהיר כי אין כל פגם במענה זה של המומחה לשאלות בית הדין או משום סתירה ביחס לחוות דעתו ולעמדתו שלו.

על אף האמור, משעומדות לפנינו שתי חוות דעת מומחים אשר שוללות קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפלית, ומאחר שמתשובות המומחה השני עולה כי מדובר באסכולה הרפואית הדומיננטית כיום בעולם הרפואה על יסוד המחקרים העדכניים בתחום, קיים קושי לקבל את טענת התובעת לפיה יש להכיר בפגיעה על יסוד תשובות המומחה המסויגות ביחס לאסכולה האחרת, שכן חוות דעתו של המומחה השני אינה תומכת במסקנה זו. בנסיבות אלה וטרם הכרעה, נראה שמן הראוי למנות מומחה נוסף בעל מומחיות בכפות ידיים על מנת לקבל חוות דעת נוספת בעניינה של התובעת".

14. בהתאם, ביום 2.1.2026 מונה ד"ר גיל לאנה,  מומחה לאורתופדיה, כמומחה נוסף שלישי במספר בהליך זה (להלן – המומחה השלישי).

15. ביום 13.1.2026 הוגשה חוות דעתו של המומחה השלישי, בה נקבע כך:

"ישנן לא מעט עבודות שבחנו את הקשר הסיבתי בין התפתחות CTS ולבין עבודות קלדניות. כפי שמופיע בעבודות שצרפתי לחוות דעתי נמצא קשר ישיר בין עבודת קלדניות ולבין התפתחות CTS. 

...

מכאן שאופי עבודתה כפי שמתואר בכתב המינוי ועל פי המאמרים המקובלים אחראי להתפתחות הסינדרום.

לשאלות ביהמ"ש:

• התובעת סובלת מתסמונת תעלה קרפלית דו-צדדי בכפות ידיה (CTS), בינוני-חמור דו צדדי כתוצאה מלחץ משמעותי על עצב Median כפי שהודגם בבדיקות EMG.
• קיים קשר סיבתי פוטנציאלי בין תנוחת מפרקי שכ"י לאורך זמן ממושך ולבין התפתחות CTS כפי שהוסבר בגוף חוות הדעת.

ב 2 קיים קשר סיבתי בין אופי עבודתה, תנוחת מפרקי שכ"י דו-צדדי במהלך הקלדנות ממושכות והתובעניות (9 שעות ביום לפחות) ולבין התפתחות CTS דו-צדדי כפי שהוסבר בגוף חוות דעתי.

• הליקוי נגרם על דרך של פגיעות זעירות שהתנועות או חלקן גרמו, כך שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי, כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות.
• לתנאי עבודתה של התובעת השפעה משמעותית על הליקוי ממנה סובלת בשיעור של מעל 20%. על פי התיעוד הרפואי שהוצג בפני אין לתובעת גורמי סיכון להתפתחות סינדרום".

16. עד כאן סקירת חוות דעת המומחים. ביום 28.4.2026 הודיע המוסד כי הוא אינו מבקש להפנות למומחה השלישי שאלות הבהרה וכי הוא עומד על עמדתו כי יש לדחות את התביעה. בהיעדר הסכמה בין הצדדים, ביום 10.5.2026 נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה לפנינו.

תמצית טענות הצדדים

17. לטענת התובעת, יש להעדיף את חוות דעתם של המומחה השני והמומחה השלישי על פני חוות דעת המומחה הראשון, ולקבוע כי מתקיים קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לתסמונת התעלה הקרפאלית ממנה היא סובלת. לעניין זה נטען, כי המומחה הראשון הסתמך בחוות דעתו על מחקרים השוללים קשר סיבתי ביחס לעבודה עם מחשב ולא ביחס לעבודת הקלדה. כמו כן, המומחה הראשון סטה מהעובדות המוסכמות שנקבעו בהחלטת בית הדין. המומחה השני אמנם קבע בחוות דעתו כי לדעתו לא מתקיים קשר סיבתי פוטנציאלי בין עבודת הקלדה לתסמונת, אך ציין ברוב הגינותו כי קיימת גם אסכולה אחרת המכירה בקיומו של קשר סיבתי, ובהתאם לאסכולה זו יש להכיר גם בקיומו של קשר סיבתי קונקרטי בין תנאי עבודתה של התובעת להתפתחות התסמונת. המומחה השלישי "טרף את הקלפים" ובחוות דעת עמוקה ומפורטת, שנתמכת ב- 14 מאמרים, קבע שמתקיים הן קשר סיבתי פוטנציאלי והן קשר סיבתי קונקרטי בין תנאי עבודתה של התובעת לתסמונת. המוסד לא הפנה למומחה השלישי שאלות הבהרה, ודי בכך כדי להוות מעין הודאה בחוות הדעת. לאור האמור, לטענת התובעת יש לקבל את התביעה ולחייב את המוסד בהוצאות בגין התמשכותו של ההליך.

18. מנגד, לטענת המוסד, יש לדחות את התביעה ולקבוע כי לא מתקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לתסמונת התעלה הקרפאלית. לעניין זה נטען כי המגמה בפסיקה העדכנית היא שלא להכיר בקשר סיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפאלית על בסיס חוות דעת המומחים מטעם בית הדין. אכן קיימות עמדות שונות בין המומחים הרפואיים בשאלה האמורה, אך העמדה המודרנית יותר שוללת קיומו של קשר סיבתי, ולכן יש להעדיף עמדה זו על פני העמדה לפיה קיים קשר סיבתי. הן המומחה הראשון והן המומחה השני קבעו בחוות דעתם על יסוד מחקרים עדכניים כי אין להכיר בקשר סיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת. מנגד, חוות דעתו של המומחה השלישי קובעת כי יש קשר סיבתי למנח של הידיים ולא לתנועתיות, ולכן לא ניתן להסתמך עליה. לאור האמור, לטענת המוסד יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

19. הלכה היא שיש ליתן משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין ואין לסטות ממנה אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית או עובדתית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 62739-02-19 יצחק אברבנל - המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.5.2020)). לעניין זה נפסק כי: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.6.2005)).

20. כאשר עומדות בפני בית הדין חוות דעת מנוגדות, ככלל, יש להעדיף את חוות הדעת שמיטיבה עם המבוטח: "אם היו בפני בית הדין שתי חוות דעת  מומחים, כאשר לפי האחת - קיים קשר סיבתי בין הפגיעה למחלה ועל פי השניה - יש לשלול קיומו של אותו קשר, ראוי ככלל, להעדיף את חוות הדעת הראשונה משבביטוח סוציאלי הספק פועל לטובת הנפגע" (עב"ל (ארצי) 141/97 המוסד לביטוח לאומי - יהונתן פורת(מיום 8.2.2000)). יחד עם זאת, כלל זה חל רק כאשר מדובר בשתי חוות דעת שוות משקל. אולם, כאשר אין מדובר בחוות דעת בעלות משקל זהה וקיימים טעמים המצדיקים להעדיף חוות דעת אחת על פני השנייה, לא חל הכלל האמור (עב"ל (ארצי) 26487-09-17 פלונית – המוסד לביטוח לאומי (מיום 11.12.2018); עב"ל (ארצי) 61433-06-21 נתן כהן – המוסד לביטוח לאומי (מיום 1.3.2022)).

21. לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בחוות דעת שלושת המומחים, אנו סבורים כי לנוכח חוות המנוגדות שהובאו לפנינו, בנסיבות ענייננו יש להחיל את הכלל לפיו יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח, שכן לא הובאו לפנינו טעמים מספקים להעדיף חוות דעת אחת על פני השנייה. זאת, על יסוד הנימוקים המפורטים להלן.

22. כמפורט לעיל, על פי חוות דעת כל שלושת המומחים שמונו על ידי בית הדין התובעת סובלת מתסמונת התעלה הקרפאלית בכפות ידיה. המחלוקת המרכזית בין המומחים היא האם קיים קשר סיבתי פוטנציאלי בין מאפייני עבודתה של התובעת – עבודת הקלדה אינטנסיבית – לבין התפתחות התסמונת.

23. המומחה הראשון, ד"ר אבישר, קבע כי לא מתקיים קשר סיבתי פוטנציאלי כאמור, שכן הספרות הרפואית מהשנים האחרונות שוללת קשר סיבתי בין עבודת מחשב לגווניה לבין התפתחות התסמונת. יתר על כן, על פי חוות דעת המומחה הראשון, לא רק שאין לקבוע קיומו של קשר סיבתי כאמור, אלא שעבודה מול מחשב בחשיפה גבוהה אף מורידה את הסיכון להתפתחות התסמונת. כאמור, הוחלט על מינוי מומחה שני בנימוק שנראה כי המומחה הראשון אוחז באסכולה מחמירה ונוכח סטייתו מהעובדות המוסכמות שנקבעו בהחלטת המינוי.

24. המומחה השני, ד"ר קובו, קבע גם הוא כי הספרות הרפואית העדכנית אינה תומכת בעבודת הקלדה כגורם סיכון לתסמונת התעלה הקרפאלית. יחד עם זאת, המומחה השני ציין כי קיימת בספרות הרפואית אסכולה הדוגלת בעמדה שונה, וכי לא קיימת הסכמה חד משמעית בספרות בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת. בהמשך השיב המומחה השני באופן מפורט לשאלות בית הדין גם על פי האסכולה האחרת, התומכת בקיומו של קשר סיבתי. בהתאם לתשובות המומחה השני, על פי האסכולה התומכת, קיים הן קשר סיבתי פוטנציאלי והן קשר סיבתי קונקרטי בין מאפייני עבודתה של התובעת לבין התפתחות התסמונת. המומחה השני נימק קביעה זו ב"משך החשיפה" הממושך ובשנות העבודה הרבות של התובעת, וכן באינטנסיביות של עבודתה בהקלדה רציפה ומהירה של אלפי שורות במשך 7-8 שעות ביום. עוד ציין המומחה, כי האסכולה הרפואית התומכת "מכירה בכך ששילוב של תנועות חוזרות בתדירות גבוהה, יוצר עומס ביו-מכני המעלה את הלחץ בתוך התעלה הקרפאלית" ומהווה מנגנון פגיעה לנזק עצבי. כמו כן, המומחה השיב לשאלת בית הדין גם ביחס למידת ההשפעה, וציין כי על פי האסכולה התומכת, לתנאי עבודתה של התובעת הייתה השפעה משמעותית על התפתחות התסמונת ביחס לגורמי סיכון אחרים. בצד כל זאת, המומחה השני הבהיר, כי הגם שקיימות שתי אסכולות שונות בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפאלית, המטוטלת הרפואית והמשפטית נעה בשנים האחרונות לכיוון השולל קשר סיבתי בין הקלדה סטנדרטית להתפתחות התסמונת, למעט במקרים קיצוניים, וכי האסכולה השוללת קיומו של קשר סיבתי היא האסכולה הדומיננטית כיום ברפואה. על אף שבית הדין לא מצא כל פגם בחוות דעת המומחה השני, הוחלט על מינוי מומחה שלישי, שכן נמצא כי קיים קושי לקבל את התביעה על יסוד תשובותיו המסויגות של המומחה השני ביחס לאסכולה התומכת.

25. המומחה השלישי, ד"ר לאנה, הפנה בחוות דעתו לספרות רפואית לפיה קיים קשר ישיר בין עבודת הקלדה לבין התפתחות תסמונת התעלה הקרפאלית, וקבע כי אופי עבודתה של התובעת אחראי להתפתחות התסמונת. כאמור, המוסד לא מצא לנכון להפנות למומחה השלישי שאלות הבהרה, ולא הוגשה כל בקשה אחרת בנוגע לחוות דעת המומחה השלישי. יצוין כבר בשלב זה, כי איננו מקבלים את טענת המוסד כי המומחה השלישי קבע שהגורם לתסמונת הוא המנח של הידיים ולא התנועתיות. אמנם, המומחה השלישי התייחס בחוות דעתו גם למנח של כפות הידיים בזמן ההקלדה, וזאת בהתאם לעובדות המוסכמות שהובאו לפניו, אך בחוות הדעת נקבע באופן ברור כי קיים קשר סיבתי בין התנועות שביצעה התובעת בעבודת ההקלדה לתסמונת, ולא רק בהתייחס למנח של כפות הידיים.

26. מכל האמור עולה כי קיימות אסכולות רפואיות שונות בשאלה האם קיים קשר סיבתי פוטנציאלי בין עבודת הקלדה לבין התפתחות תסמונת התעלה הקרפאלית. גם אם נקבל את טענת המוסד, כפי העולה מחוות דעתו של המומחה השני, כי המטוטלת בשנים האחרונות נעה לכיוון השולל קיומו של קשר סיבתי, עדיין כעולה מחוות הדעת האמורה, האסכולה התומכת בקיומו של קשר סיבתי היא אסכולה רפואית קיימת ומוכרת בספרות הרפואית ובקרב המומחים. כאמור, המומחה השני הבהיר בחוות דעתו כי אסכולה זו עדיין קיימת, אך היא הפכה מצומצמת יותר ועל פיה לא כל עבודה מול מחשב גורמת לתסמונת, אלא רק עבודה ב"הקלדה אינטנסיבית" עשויה לגרום להתפתחות התסמונת. הן המומחה השני והן המומחה השלישי (אשר נראה כי דוגל באסכולה התומכת) קבעו כי מאפייני עבודתה של התובעת עונים על ההגדרה של "הקלדה אינטנסיבית", אשר על פי האסכולה התומכת עשויה לגרום לתסמונת, וכי על פי אסכולה זו קיים גם קשר סיבתי קונקרטי בין מאפייני עבודתה של התובעת להתפתחות הליקויים בכפות ידיה.     

27. בנסיבות אלה, מאחר שכעולה מחוות הדעת האמורות קיימות שתי אסכולות מנוגדות, האחת שוללת קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין כל עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפאלית והשנייה תומכת בקיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין עבודת הקלדה אינטנסיבית לתסמונת, ומשאין מחלוקת כי עבודתה של התובעת התאפיינה בעבודת הקלדה אינטנסיבית במשך שנים רבות ובמהלך שעות רבות במשך היום, כך שעל פי האסכולה התומכת קיים גם קשר סיבתי קונקרטי בין תנאי העבודה להתפתחות התסמונת, ומשלא מצאנו טעמים המצדיקים העדפת אסכולה רפואית אחת על פני השנייה – יש להעדיף את חוות הדעת התומכת בקיומו של קשר סיבתי על פני חוות הדעת השוללת, שכן הספק פועל לטובת המבוטח.

28. בסיכומיו הפנה המוסד לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 61693-08-22 אריאלה גל אור – המוסד לביטוח לאומי (מיום 1.8.2023), לתמיכה בטענה כי יש להעדיף את האסכולה השוללת קיומו של קשר סיבתי. לאחר עיון בפסק דין זה לא מצאנו שיש בו משום קביעה כי יש להעדיף אסכולה אחת על פני השנייה. באותו עניין נדחתה תביעה להכרה בתסמונת התעלה הקרפאלית כתוצאה מעבודת הקלדה בנימוק שלא נמצא שהמומחה דוגל בדעה עקרונית של היעדר קשר סיבתי שבין עבודת הקלדה לבין התסמונת, וכי המומחה נימק את חוות דעתו בנסיבותיו של המקרה ולא בעמדה עקרונית. כאמור, ענייננו שונה. המחלוקת בין המומחים שלפנינו התגלעה בשאלה העקרונית בדבר קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין עבודת הקלדה לתסמונת, בעוד שלפחות שניים מתוך שלושת המומחים קבעו כי נסיבות עבודתה הקונקרטיות של התובעת מצביעות על קיומו של קשר סיבתי להתפתחות התסמונת בהתאם לאסכולה התומכת בקיומו של קשר סיבתי.

29. עוד הפנתה ב"כ המוסד לעב"ל (ארצי) 1584-03-26 ניבאל פאהום – המוסד לביטוח לאומי, בו לאחרונה נמחק בהסכמה, על פי המלצת בית הדין הארצי לעבודה, ערעור על פסק דין, בו נדחתה תביעה של קלדנית שופט להכרה בתסמונת התעלה הקרפאלית כפגיעה בעבודה על יסוד חוות דעת שני מומחים רפואיים (ב"ל 6520-10-23 ניבאל פאהום – המוסד לביטוח לאומי (מיום 21.1.2026)). לאחר עיון בהליכים האמורים, לא מצאנו כי יש בהם כדי לשנות ממסקנתנו. ראשית, מעיון בפסק הדין של בית הדין האזורי באותו עניין עולה כי הונחו לפניו שתי חוות דעת של מומחים רפואיים, ששללו קיומו של קשר סיבתי בין עבודת הקלדה על מקלדת מחשב להתפתחות התסמונת על יסוד מחקרים עדכניים. באותו עניין נקבע על בסיס חוות הדעת המומחים, כי ניתן לקבוע שאין כיום אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת. כאמור, מחוות הדעת שהוגשו לפנינו עולה תמונה שונה, לפיה עדיין קיימת אסכולה המכירה בקיומו של קשר סיבתי בין עבודת הקלדה אינטנסיבית להתפתחות התסמונת. שנית, כאמור, הערעור באותו עניין נמחק בהסכמה, מבלי שניתן פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, כך שלא נקבעה בעניין זה הלכה מחייבת. בנסיבות אלה, ולאור חוות הדעת שהוגשו לפנינו בעניינה של התובעת, לא מצאנו כי יש בהליכים הנ"ל כדי לשנות ממסקנתנו.

30. לבסוף, ראוי גם להעיר הערה כללית בנושא זה. המחקר הרפואי מתפתח כל העת, כך שייתכנו שינויים והתפתחויות בשאלות רפואיות שונות. מחוות הדעת שהונחו לפנינו עולה כי קיימת התפתחות בספרות הרפואית גם ביחס לשאלת הקשר הסיבתי בין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפאלית. כך, בעוד שבעבר ההכרה בקרב המומחים הרפואיים בקיומו של קשר סיבתי כאמור הייתה רחבה יחסית, כיום ככל הנראה עמדה זו הצטמצמה והתפתחה אסכולה דומיננטית השוללת קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין כל עבודת הקלדה להתפתחות התסמונת, למעט במקרים קיצוניים. במהלך הסיכומים בעל פה נשאלה ב"כ המוסד על ידי המותב האם בעקבות השינויים במחקר הרפואי התקבלה החלטה רפואית עקרונית על ידי המוסד בשאלת הקשר הסיבתי הפוטנציאלי שבין עבודת הקלדה לתסמונת התעלה הקרפאלית, והשיבה בשלילה (ע' 5-6 לתמלול הדיון מיום 10.5.2026). לטעמנו, לאור ההתפתחויות בספרות הרפואית בנושא זה, מן הראוי שהמוסד יבחן את הספרות הרפואית העדכנית, יגבש את עמדתו הרפואית ויפרסם הנחיות מתאימות. הנחיות מסוג זה נדרשות קודם כל על מנת להנחות את עובדי המוסד בעת בדיקת תביעות מסוג זה על פי קריטריונים אחידים ושוויוניים. כמו כן, נראה כי הנחיות כאמור יוכלו גם לסייע בהכרעה בתביעות המוגשות לבתי הדין לעבודה.

31. לסיכום, לאור חוות דעת המומחים שהובאו לפנינו והכלל לפיו להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח, אנו קובעים כי התובעת הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתה לתסמונת התעלה הקרפאלית בכפות ידיה.

32. לפיכך, התביעה מתקבלת. בנסיבות העניין, המוסד יישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה כדין.