ב"ל 22190-11-13

1.תביעת התובעת להכיר בפגיעה בידה הימנית, אשר נגרמה לה, לטענתה, בתאריך 26.7.12 כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1991, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 10.12.12.

כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

2.בכתב התביעה טענה התובעת, כי היא עובדת כסוכנת ביטוח במשרד שמשותף לה ולבעלה, וכי במשרד יש ארכיב ותיקיה ובעת שניסתה למשוך ולהוציא קלסר בידה הימנית, חשה כי משקל הקלסר מושך את זרועה לאחור וגורם לה לכאבים.

לטענת התובעת, מיד לאחר מכן התיישבה ליד השולחן, ואזי חשה בכאב חד בגב לכיוון יד ימין, ולא יכלה להניע חלק מאצבעות יד ימין.

התובעת טוענת, כי משהכאבים לא חלפו, היא פנתה לרופאת המשפחה בתאריך 30.7.12, וקיבלה תרופות להרגעת הכאבים ולאחר מכן, אף טופלה ע"י נוירולוגית ואורטופד, והסתבר שהיא סובלת מפריצת דיסק גדולה בחוליות הצוואר.

לטענת התובעת, בעבר חשדו שהיא סובלת מתסמונת תעלה קרפלית, אולם מעולם לא סבלה מכאבים עזים ומהגבלות קשות בגב, בכתף וביד ימין.

3.הנתבע בכתב הגנתו, חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי בתאריך 26.7.12, לא ארעה לתובעת "תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק.

הנתבע הוסיף וטען, כי במסגרת ביקוריה של התובעת בקופת חולים בסמוך לאחר האירוע הנטען, היא לא מסרה על האירוע בעבודה.

כמו כן, טען הנתבע, כי אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען, לבין הפגיעות מהן סובלת התובעת.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

4.התובעת הגישה לנתבע בתאריך 28.10.12, טופס תביעה לדמי פגיעה ובו ציינה, כי בתאריך 26.7.12, בעת שהורידה תיק כבד מהמדף במשרד, ולאחר מכן ישבה לכתוב, חשה תחושת כאב בעמוד השדרה ובידה הימנית (עיין נ/1).

5.בהודעתה לחוקר אשר נגבתה ממנה בתאריך 11.11.12, ציינה התובעת, כי היא עובדת כסוכנת ביטוח עצמאית משנת 1987, ביחד עם בעלה.

התובעת ציינה, כי עבודתה מתבצעת הן במשרד, והן מחוצה לו, וכי בתאריך 26.7.12, בשעות הצהריים, בעת שהורידה קלסר עבה ממדף המצוי בגובה, וישבה לכתוב, היא חשה כמו "זץ" בעמוד השדרה בין השכמות ליד ימין ואצבעות יד ימין התכופפו.